האדם הוא כמו העולם: אפשר להסתכל בו ולמצוא רק רוע וריקנות, ואפשר פשוט להתבונן בו שעות.. היטב-- ולהידהם מול היופי.. הטוב.. והזוהר שלו... ואז-לחוש כ"כ מחובר אליו ולהרגיש רצון פנימי להכיר וללמוד עוד, מנופיו הרבים.. והשונים.. האדם הוא כמו העולם: יש לו את רגעי הזריחה, וגם את רגעי השקיעה שלו.. לפעמים הוא מצמיח ומפריח, אך לפעמים הוא הרסני ומביא לאבדון. האדם הוא כמו העולם: ברגעי השגשוג שלו תוכל להרגיש ולומר: "מה רבו מעשיך ה'...כ-ו-ל-ם בחכמה עשית.." אולם, האדם שונה מן העולם: שהאדם-יש עת וקיצבה לחייו. והעולם, לעומתו-הינו נצחי ומתקיים לעד.