האדם הוא כמו העולם:
אפשר להסתכל בו ולמצוא רק רוע וריקנות,
ואפשר פשוט להתבונן בו שעות.. היטב-- ולהידהם מול היופי.. הטוב.. והזוהר שלו...
ואז-לחוש כ"כ מחובר אליו ולהרגיש רצון פנימי להכיר וללמוד עוד, מנופיו הרבים.. והשונים..
האדם הוא כמו העולם:
יש לו את רגעי הזריחה,
וגם את רגעי השקיעה שלו..
לפעמים הוא מצמיח ומפריח,
אך לפעמים הוא הרסני ומביא לאבדון.
האדם הוא כמו העולם:
ברגעי השגשוג שלו תוכל להרגיש ולומר:
"מה רבו מעשיך ה'...כ-ו-ל-ם בחכמה עשית.."
אולם, האדם שונה מן העולם:
שהאדם-יש עת וקיצבה לחייו.
והעולם, לעומתו-הינו נצחי ומתקיים לעד.