למה
כשמתבגרים,
נהיים כאלה אדישים?
לאן,
נעלמת
כל שמחת החיים.
האם ראית פעם איך,
ילד מגלה
עולם חדש.
כל פרח
כל אבן בשבילו,
הם בפני עצמם עולם ומלואו..
ולפעמים אני תוהה,
האם גם לי זה יקרה,
האם כשאתבגר
גם אני אהיה עיוור,
לכל היופי והפלא שיש בחיים
ולכל הניסים שבכל יום לי קורים...
.
.
ולפעמים כשאני מסתכל במראה,
אני רואה אדם זר מביט בחזרה,
ואין בפניו שום שמחה..
פרחים של פלסטיק
-
על עצמי לספר לא ידעתי.. חיי לא סיפור הרפתקאות.. רק אבקש שמילים שכתבתי.. ידעו לעורר מחשבות .
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא. לא מאבדים את זה. פשוט לומדים פתאום לראות גם את הרע. ולעשות חשבון בין זה לזה. ולמדוד. אבל יש רגעים קטנים של חסד אם רוצים. [ליצירה]
- [ליצירה] ההיפך בדיוק. שמחת החיים רק גוברת ככל שמתבגרים, כי לומדים להעריך. זה שאנרגיות המקפצה לא קיימות - לא אומר שיש פחות שמחת חיים. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע? לפעמים גם כשאני מסתכלת, אני רואה אדם זר שמביט בחזרה. אתה רוצה רמז? אני לא מסתכלת במראה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטער... עוף ושיר, לא ידעתי שתקחו את ההקדשה כזה קשה.. (-: פשוט הקדשתי לכם את הקטע בעקבות התגובות שלכם לקטע "ולא יספה שוב אליו עוד"... הוא מבטא את אותה המסקנה שנבעה מתוך התגובות... ההקדשה לא נבעה מתוך הכירות מעמיקה אתכם ( או אפילו הכירות שיטחית שלכם..), או כי חשבתי שזה מבטא הזדהות עמוקה אתכם ... (זה היה מתוך תודה על שטרחתם להגיב לשיר הקודם..) סליחה שגרמתי לכם לתהיות וקושיות.... בברכת יצירה פוריה וחג שמח, פרחים של פלסטיק. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לעוף ושיר תודה על ההערות... אני מסכים לגמרי למסקנות שלכם... לפעמים שיר הוא באמת פשוט זעקה, ולא מבטא במפורש את הפיתרון... למרות שגם השיר חותר לקב"ה בסופו של דבר.. עצם הזעקה אליו היא בצורה מסוימת קריאה חזקה לאמונה... ועיינו בקטע "מודה אני"... [ליצירה]
תגובות