צַר לָךְ, נִשְמָתִי וְצַר לִי עַל כָּךְ מְעִידוֹת הַעֵינָים- הָדּוֹמְעוֹת, כִּי זוֹכְרוֹת הֵנָּה עֵת יָצָאתִי לָצוּר עַל עִיר- גָּם שָבִיתִי שֶבִי. אָז- מַרְדוּ בִי אֲסִירָי, גָּם שָׂמוּנִי בְמַּסְגֵר דְּעִי, רַק אָז הִכָּרְתִיךְ- עַל אַדְמָת נֵכָר. וְהִנֵה, עוֹמֵד אָנִי לִפְנֵי צוּרִי אָשֶר צָר צוּרָה- אוֹתִי, דְמָעוֹת: מֵי-צָר נוֹטְפוֹת עַל לֶחְיִי כִּי יָצָאתִי מִן הַמֵּצַר. ** נכתב בין כסה לעשור. הדימוי לכיבוש עיר הוא מפרשת "כי- תצא" אותה הסבירו רבים כהתמודדות רוחנית, שכמוה כמלחמה.