למעלה בשמיים, על פיסת ענן קטנה בקצה גן עדן, יושב לו בפינה מלאך זקן, עיניו תכול עשוי יגון, כאב, עצבות ושכול. יושב הוא וכותב שירים, עצובים נוגים, חמים קרים. והוא שולח לי שיר בצבע שחור ושולח לי שיר עם גופה ועם חור הוא שולח לי שיר בצבע אדום ושולח לי שיר, שעולה לגרדום. אך מידי פעם, כשבגנעדן שמח והמלאך הזקן צוהל וצווח הוא שולח לי שיר בצבע ירוק לזכר פריחה ויופי מתוק ושולח לי שיר בצבע תכול לזכר שמיים, מים וחול ואז הוא נרגע ואוחז במכחול ומצייר עוד שחור, במקום הכחול.