וכשהלילה ירד
נתעטפתי בשמיכה של בדידות
אז שרתי לה שיר נוגה
וחבקתיה באומץ
וזרועותיה הקרות
ליטפו אותי במבטם
ופיתונו להפיג בכאב.
רדתי עם הלילה כעולל
וכזאב ייללתי
עד אשר בא הבוקר
וקראתי, כגבר
ונתעטפתי בשמיכה של התחדשות
ושרתי שיר שמח
ודחיתיה בשאט נפש
וידיה נצטמקו
התאבנו על עומדם
ורווח לי והפגתי הכאב.
בא הבוקר והנצתי בו
וכלפיד ניצתּי.
מרגע לרגע
-
מידי פעם מטפס על הר, רק שיהיה לי מאיפה ליפול
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ----- שמיכה כמגן, עד יבוא לפיד הבוקר !!!! :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. ההתחלה של השיר קרה, למרות שמדובר בה על התכסות בשמיכה, ובסוף השיר יש התלהטות של חום ודווקא בה אתה מוריד את השמיכה... צליל של תקווה. כי בסוף חייב להיות טוב. מה שטוב זה שאתה אקטיבי בשמחה. [ליצירה]
- [ליצירה] "דופק - זורק" שכזה? "כגבר"? התעצבתי. ערב נעים.. [ליצירה]
- [ליצירה] יהוווו! משנינת קמירי לוחות, זהובים; נצעיד העולם! לחיים, בשדות צרצור, צרצרים! במהפכה נמלים, יצעדו; בשמשי עמים, ירגונו! כלי המשחית, ייבולו! וקשקשנים, ישתוקו! עד אשר, יימאס! מלקדוח עד תום; [ליצירה]
- [ליצירה] מדומני לאה, שכוונת הכותב היא, שהוא בעצם כלום לעומת העוצמה שמוקרנת אליו מפיתולי המדבר. לא? [ליצירה]
- [ליצירה] כשקלטתי, למה אתה מתכוון... עדין לא החלטתי מה זה יותר: מגעיל או מצחיק. קבל חה חה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יוליך. ייקח. [ליצירה]
- [ליצירה] יציאה חמודה. אתה דפוק בשכל, וזו מחמאה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמווד. חחחח. הסוף מעולה, וגם הביפנוכו. [ליצירה]
- [ליצירה] יאפ'צי רגע רגע, מה זה פרץ רגשי הנחיתות הזה: "ולי אין טלית ואין לי מה שיחצוץ" האם אני שומע פה נימת טרוניה כל שהיא? בתור בן, מזוית ראיה אובייקטיבית, לטלית אין שום אפקט של חציצה ביני לפגמי העולם הזה, הכל תלוי בכוונה, לא בטלית. מה שכן, אפשר להתכסות בה במוסף, שלא יראו את הדמעות. ולגבי השיר עצמו, אל לי להצטרף אל כרוניקה של תגובות ידועות מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה על ההקפצה. למיכל שירה וכל מי שלא יודע: סיקריקין=קנאים קיצונים שנלחמו ברומאים בזמן בית שני. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי לך. ואני כותב רק שירים עצובים. אני לוקח דפים שלמים וממלא אותם במילים של מוות, אני לוקח אותיות והופך אותם לדם. אני נובר בתוכי ומשכשך בביצות של דיכאון עד שאני מקיא הכל בבת אחת. ואני בוכה על דפים עד שהם נהיים רטובים וכל מה שכתבתי נמחק. יש לך בעיה עם זה? ואני אמשיך לכתוב דכאון עד שאני אמות, וזה לא יהיה עוד הרבה זמן. אולי בכלל עוד איזה כמה חודשים העולם יישרף וכולנו נתאדה כמו מים, אבל למה להיות פסימיים? בואו נקווה שהוא יישרף בימים הקרובים. [ליצירה]
- [ליצירה] אה כן? "דואג שלא יפרוץ בנו פרץ", זה מה שאתה מרגיש? יושב בשמיים ומביט מלמעלה איננו נגיש ולא מדבר ברורות עוד מסגד קורא עכשיו לאללה והוא נותן להם לירות בנו צרורות בורא עולם, יקום ואף מעבר אני כועס עליו בערך כל שניה כולם מתים פה. תינוק אישה וגבר ועוד נשק הם מקבלים באוניה יש לי חלק לעולם הבא ואני לא כופר, הבן אני אוהב אותו כמו אבא וכועס עליו כמו בן. [ליצירה]
תגובות