חבל על חיים,
שכחבל נכרכו
עם קשרי קשרים
בלי קשר קיימא.
חבל עליהם
ועל מה-
שלא היו,
כי סיבוב נפתוליהם,
יכרכם לאדמה.
חבל על אדם,
שנשם נשימתו,
ואיש אין בלתו
כי מאש היא חיותו,
חנק בגרונו
חיי שאריתו,
חבל על חיים
של חטא ושל עורמה.
אוהב ישראל ישראל
-
נשוי + 4 (בינתיים), אוהב להקשיב, לשמוע, להבין, וגם להגיד משהו משלי.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מזכיר השיר הזכיר לי את תקופת ילדותי בה בלעתי בשקיקה את ספרי הילדים והנוער שדיברו על אז - התקופה ההיא שלפני הקמת המדינה. איך רציתי לחיות ולהיות כמותם. השיר שהבאת הזכיר לי תקופה זו. [ליצירה]
- [ליצירה] ואווו מזכיר לי סיפור חסידי אותנטי. כיוונת חזק! [ליצירה]
- [ליצירה] או סוף סוף זה שיר!!! [ליצירה]
- [ליצירה] נכון מימי תפוז העליזים שאינם עוד, וחבל. היום החלטתי לפרוש משם כנראה סופית בל"נ. [ליצירה]
- [ליצירה] אכן יפה ומרגש תודה לכל אלו שמקפיצים לתגובות יצירות ישנות, שנעלמו מעינינו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה מעביר נכון את התחושות [ליצירה]
- [ליצירה] שימו לב שימו לב ממה מורכבת האמת: האותיות א' מ' ת' שהם תחילת, אמצע וסוף הא' ב'. ואילו השקר מורכב משלוש אותיות אחרונות לפני הת' של האמת. ללמדך - כי דבר אמיתי הוא דבר שיש לו התחלה, אמצע וסוף, שיש בו היגיון והשכל, ואילו דבר שקר הוא זה התלוש, הלקוח מסופן של דברים בבחינת "חצי אמת - שקר". [ליצירה]
- [ליצירה] אצלי מתקשר השחר דווקא לרוגע ולא לאש. הנץ - אש. אבל כל אחד וטעמו הוא. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור. ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון, חבר - גופו נפרד מנשמתו, וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה. נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס. [ליצירה]
- [ליצירה] כתיבתך מדהימה. ובכל זאת, כמה שאלות: א. לא הבנתי את הקשר בין הבית האחרון לראשונים. ב. הניגודיות לא מנוגדת מידי חום לוהט, מדבר שלא מחזיר הד, ואין קירות - מול - אקווריום (קירות זכוכית), צונן (הפוך מחום). לא ירדתי לעומק דעתך בכך. עכשיו לאחר קריאה שנייה, אולי הבנתי. הלוהט השורף של הסביבה, המרחב האינסופי של הסביבה מול הסתגרותה של הנערה ובדידותה, ומוגבלותה בתוך קירות הזכוכית. האם לכך כוונתך? ועצה לאותה נפש מדוכאה של ילדת עיני החול: אם תמשיכי לתת לגיטרה לשמור על הבטן אם תמשיכי לתת לניגון לשמור על האוזניים, הרי שלא תוכלי באמת להיפתח למרחב האינסופי ולשמוע גם את השקט שבלהט. [ליצירה]
תגובות