חבל על חיים,
שכחבל נכרכו
עם קשרי קשרים
בלי קשר קיימא.
חבל עליהם
ועל מה-
שלא היו,
כי סיבוב נפתוליהם,
יכרכם לאדמה.
חבל על אדם,
שנשם נשימתו,
ואיש אין בלתו
כי מאש היא חיותו,
חנק בגרונו
חיי שאריתו,
חבל על חיים
של חטא ושל עורמה.
[ליצירה]
מדהים
השיר, המקצב החרוז!
איך לקחת רעיום כל כך נעלה כנחירה, והפכת אותו בהינף קולמוס לנחלת כל.
נחירת האף - בו מצויה נשמתו של אדם, הפכה כמעט לנשמת האומה כולה.
והשילוב המדהים של "נחרי, נעמה, נחרי, נערה" - גם נוחרת - גם נוערת. מדהים! מדהים! ותפתח האתון...
המשך לנחור ידידי, כי נחירותיך כזהב הירוק שבתוככי האף...
:))))
[ליצירה]
גדול - הבנתך עמוקה מני ים
רק להוסיף בהמשך לדבריך המחכימים, כי אם אצל אלתרמן מנוחתו עדן, השעון גמגם, יודע-ולא יודע היכן הוא ומהו כיוונו בחיים, הרי שאצל ידידנו הירושלמי (מזרח ירושלים?) השעון ה-ו-ל-ם!!! הכיוון ברור והדרך נטויה!!
אביב - יישר כוח על פרשנות נהדרת!
[ליצירה]
נשמע כמו משל
לשרון ונתניהו
(המלך ה"גיבור" ושר הכספים) ושכבת העם התחתונה (הנסיכה המכוערת שאפאחד בעצם לא רצה אותה)
יפה, כתיבה מוזרה אבל מיוחדת בדרכה.
[ליצירה]
היום כל מי
היום כל מי שעולה לאוטובוס צריך לקחת בחשבון שח"ו ייתכן שעליו יצטרכו לשבת...
אחת מהצד, התאהבתי בכתיבה שלך עוד מהסיפור "מפגשים" - חבל"ז.
תגובות