למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה
ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2014/08/Ki-Teitzei-mule.html
הפרד - בן כלאים
בפרשתנו מוזכר איסור כלאי-בהמה: "לא תחרש בשור ובחמור יחדו" (כב ,י').
האיסור הוא לא רק בחרישה בלבד, אלא כל מלאכה, כגון שלוקח שני מינים ורותם אותם לעגלתו שימשכו יחדיו. טעם הדבר לפי שאין כח החמור ככח השור, והחמור מתענה למשוך יחד עם השור שרב כוחו. י"א שיש כאן חשש כלאים, שדרך עובד האדמה לאחר שבהמותיו גומרות עבודתו מביאם לרפת, ושמא יבוא להרביעם וייצאו ולדות משונים.
דוגמא לבן-כלאיים הוא הפרד. הפרד הוא בן-כלאיים, שנולד כתוצאה מהכלאת חמור וסוסה או סוס ואתון. גדלו של הפרד, שאביו היה חמור ואמו סוסה הוא כשל סוס, אך את רוב תכונותיו ירש מן החמור: ראשו ואוזניו גדולים, רעמתו קצרה, ורק בקצה זנבו יש לו ציצת שער ארוכה. רגליו דומות גם הן לרגלי החמור, והוא ניחן כמוהו כחמור, בכח סבל רב ובהסתפקות במועט, אך הוא חזק מן החמור ומסוגל לשאת משאות כבדים יותר. הפרד שאביו היה סוס ואימו אתון קטן וחלש יותר, ואין מרבים לגדל אותו. בתלמוד נתנו בהם סימנים שלפיהם אפשר להבחין איזהו פרד שהוא בן-כלאיים של חמור וסוסה ואיזהו של סוס ואתון: "קולו עבה-בן חמורה, קולו צנוף (צלול)-בן סוסה...אוזניו גדולות וזנבו קטן-בן חמורה; אוזניו קטנות וזנבו גדול-בן סוסה" (ירושלמי ברכות פרק יח הלכה ה; ירושלמי כלאים פרק ח הלכה ג).
הפרד משמש את האדם זה כ-3000 שנה להובלת משאות וכבהמת עבודה בעלת הספק רב. הפרד מסוגל כחמור לצעוד בביטחה, במשעולים הצרים והמפותלים בהרים סלעיים. לכן אנו מוצאים שדוד המלך וכל בניו רכבו על פרדים: "ויקמו כל בני המלך איש על פרדו וינוסו" (שמואל ב יג, כט). ישראל היא ארץ הרים וגבעות. יותר נח לרכב על פרד מאשר על סוס.
לא קל להצליח בהזדווגות חמור וסוסה. גידול פרדות הוא אמנות ומחוזות מסוימים התמחו בכך והתפרסמו ע"י זה בעולם העתיק. לכן הפרד נחשב יוקרתי. על היוקרה אפשר לדון מכך, שכאשר דוד מצווה להמליך את שלמה הוא אומר: "והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי… ואמרתם יחי המלך שלמה" (מלכים א, א לג-לד).
בהיותו בן-כלאיים הפרד הוא עקר בד"כ ואינו יכול להעמיד וולדות. תכונה זו נוצרה כתוצאה מכלאיים, וכאמור, בגלל שינוי התכונות כתוצאה מכלאיים, התורה אסרה ליצור אותו ע"י הכלאה. למרות האיסור של כלאי בהמה, השימוש בפרד מותר לישראל (תוספתא כלאיים פ"ה, ד). בספר "אמרי שמאי" (לבראשית ח"ג סעיף יב) מציין שרק הנבראים בששת ימי בראשית היו פרים ורבים. וזה לשונו: "כתוב בדעת זקנים מבעלי התוספות: משום דפרדות לא נבראו בששת ימי בראשית (פסחים נד ע"א), הן לא היו בכלל ברכה של פרו ורבו, לכן אין הם פרים ורבים".
המסורת העממית רואה בפרד יצור עקשני במיוחד, ומכאן המימרה "עקשן כפרד". הפרד ידוע לאדם מאז ימי קדם, והוא נזכר בתנ"ך כמה פעמים. גם בתקופת המשנה והתלמוד גדלו פרדים בא"י; בתלמוד הפרד מוזכר 40 פעמים. ראשיתו המדוייקת לא ידועה. במקרא הוא מופיע פעם ראשונה אצל דוד המלך, כ-1000 לפנה"ס, אבל ממסופוטמיה ומצרים ידוע פרד ב- 1500-1800 לפנה"ס. בשנת 1961 היה מספר הפרדים בעולם 16 מיליון, בארץ 9000.
תגובות