פרה אדומה אדם שנגע במת הינו טמא, וכדי להיטהר, חייב הוא להתחטא. ההתחטאות נעשית על-ידי הזאת מי-חטאת (הנקראים גם מי-נידה), כלומר על-ידי כך שכוהן מזה עליו מים המעורבים באפר של פרה אדומה. המדובר באפרה של פרה אדומה "תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עֹל" (יט, ב). חז"ל מטעימים, כי הפרה צריכה להיות תמימה באדמימותה, ואסור שתהיינה בה אפילו שתי שערות שחורות. "אדומה" - הכוונה לצבע חום הנוטה לאדום. את הפרה הזאת הוציא הכוהן מחוץ למחנה, שחט אותה, שרף אותה כולה, והשליך לתוך השריפה עץ ארז ואזוב ושני תולעת. איש טהור אסף את האפר והניח אותו מחוץ למחנה במקום טהור בזמן שבית-המקדש היה קיים, החזיקו את האפר על הר הזיתים . לצורך טיהור הטמאים היו מביאים קצת אפר בכלי-חרס ושופכים עליו מים חיים, כלומר מי מעיין או נהר. אלה היו מי-החטאת, שהיזו על טמא-מת, כדי לטהר אותו מטומאתו. מצוות פרה אדומה היא אחד הדברים "שיצר הרע משיב עליהם", כלומר שאין להם הסבר הגיוני והיא נחשבת לדוגמה הטובה ביותר של ה"חוקים", שמן של מצוות אלו. פרה אדומה תמימה היתה בהמה נדירה מאוד, ולא לעיתים קרובות אפשר היה לקיים מצווה זו. משום נדירותה של פרה אדומה, מצינו שהיו לוקחים אותה גם מנכרים ובדמים מרובים. ידוע המעשה בנכרי דמא בן נתינה מאשקלון, שבשכר קיום מצוות כיבוד אב ואם זכה שנולדה פרה אדומה בעדרו וחכמי ישראל באו לקנותה ממנו (קדושין לא ע"א). ד"ר מנחם דור בספרו "החי בימי המקרא המשנה והתלמוד" כותב: "פרה אדומה היתה וודאי נדירה. זה היה כנראה אוטביזם (=תורשתיות, הופעת תכונות של האבות הקדומים אצל הצאצאים לאחר שהיו סמויות מן העין במשך דורות), כי פרת הבר אשר ממנה מוצא פרת הבית היתה אדומה. בזמן ההוא שור הבר (=שם כולל למינים שונים של בקר-בר (=שגודלו ללא שטיפל בהם האדם) שהיו קיימים בימי קדם. שור הוא שם כללי ליחיד של בקר: פר, פרה או עגל) היה עדיין קיים בארץ". במסכת עבודה זרה (כד ע"א) נאמר שניתן לקבל פרה אדומה ע"י כך שמעבירים נגד עיניה חפץ אדום בשעה שנרבעת. יש לציין שכיום המדע חולק על אפשרות זאת . בשנת תשנ"ג התפרסם (בעיתון "יום השישי" בתאריך ו' תמוז תשנ"ג 25.6.93 ) כי בחווה מיוחדת באי קטן בשוודיה נמצאות כ- 17 פרות אדומות. בחווה זו מגדלת חוקרת, זואולוגית, פרות מזן מיוחד "RED COW1" - פרות אדומות. החוקרים בודקים בחווה זו את הגנים המיוחדים של פרות אלו ואת תכולתו של חלבן, שנודעו לו תכונות מיוחדות, והוא בעל ערך תזונתי מיוחד. לפרה אדומה, לבד מחשיבותה לעם היהודי מבחינה דתית, יש היבט כלכלי אדיר. היחס בין משקל פרה אדומה לרגילה הוא כמעט פי שניים. בעוד הפרות בקיבוצים שוקלות לכל היותר 400 קילוגרמים הרי שפרה אדומה מגיעה לכ700- קילוגרמים. גם תוצרת החלב שלה עוברת את ה100- ליטרים בעוד שפרה רגילה, ואפילו זו שעטיניה גדולים במיוחד, תייצר לא יותר מ60- ליטר ביום. בחיפוש אחר הפרה העשירית :במקומות שונים בארץ מנסים שוחרי המקדש (=אנשים המאמינים כי יש להתחיל בהכנות לבניית בית המקדש בימינו) לגדל פרה אדומה - בעל חיים שמאפרו ניתן יהיה לטהר את הכוהנים ולהכשירם לעבוד את עבודת המקדש. זה תנאי הכרחי לחידוש עבודת המקדש מאחר ועפ"י ההלכה כל היהודים בימינו נגועים בטומאת מתים - טומאה שנובעת ממגע עם מת או הימצאות בקרבתו. בימי המקדש הוגדר בתוכו שטח מצומצם, "החֵיל", שרק אליו היתה מותרת הכניסה, לאחר היטהרות באפרה של הפרה האדומה. כיום, אין אפשרות לקבוע באופן מדויק את גבולות המקדש ואת מקומו של "החיל", ולפיכך, רוב הרבנים אסרו על כניסה אל כל שטח הר הבית, שמא ידרוך יהודי בשטח "החיל", קודם שטיהר את עצמו באפרה של הפרה האדומה. העדרה של הפרה האדומה בימינו עומד אפוא ביסוד איסור הכניסה ההלכתי הגורף להר הבית והוא שמסביר את הדחף של שוחרי המקדש למצוא או לגדל פרה אדומה. לפי המשנה (פרה ג, ה), תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד חורבן ביהמ"ק השני: את הפרה האדומה הראשונה "עשה" (שרף) משה. את השנייה "עשה" עזרא, ואחרי עזרא נשרפו עוד שבע פרות בידי שמעון הצדיק, יוחנן כוהן גדול (כל אחד שתיים), אליהועיני בן הקוף, חנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי (כל אחד מהם שימש בכהונה גדולה ובימי כהונתו עשה פרה אחת). ומסיים הרמב"ם: "והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אמן כן יהי רצון". אך שוחרי המקדש אינם מוכנים להמתין והם פתחו בחיפוש אינטנסיבי אחר הפרה האדומה. עפ"י ההלכה חייבת הפרה האדומה להיות בת שלוש, אדומה למהדרין, בעלת גוון אחיד, ואפילו מספר שערות בצבע שונה פוסלות אותה מלשמש בקודש. אף קרניה ואפה חייבים להיות בצבע אדום. אסור שיהיה בה מום, או שיעלה עליה עול . ניסיון אחד לגדל פרה אדומה נעשה בכפר חסידים. בתחילת מארס 1997 נודע כי נולדה פרה אדומה מהזרעה מלאכותית בין זרע פר אמריקאי אדום ורחם פרה ישראלית. אולם לאחר מספר חודשים היא נפסלה לאחר שהתגלו בזנבה שתי שערות לבנות . גם בבת שלמה, בחוות הבקר של דני גרינברג, נעשה ניסיון כושל לגדל פרה אדומה. מישהו דיווח על פרות אדומות שרועות בכרי מרעה בשוודיה. גרינברג נסע למטרה זאת לשוודיה וייבא משם עוברים מוקפאים של פרות כאלה. לצורך הפרויקט הצליח גרינברג לגייס כספים, אך הפרויקט נכשל ופרה אדומה כשרה לא נולדה. פרופ' יהודה ולר ממכון וולקני, שמתמחה בטיפוח זני בעלי חיים, מתמקד בגנטיקה ובצבע עור של בעלי חיים, בעיקר פרות. פרופ' ולר אמר ל"קשב" (המרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל), שמגיעים אליו חרדים שמחפשים דרך לגדל פרות אדומות ומבקשים ממנו סיוע. במכון וולקני מנהל אפרים עזרא, איש מחשבים וסטטיסטיקה, את "ספר העדר" - ספר יוחסין לפרות, שכולל פרטים על כל הפרות שמגודלות לבשר או לחלב. באמצעות ספר העדר ניתן היה לעקוב ולגלות את תהליך הווצרה של פרה שגוון עורה אדום. בשיחה עם "קשב" אומר פרופ' ולר: "זו היתה הכלאה של כמה זנים - זן אפור, זן צרפתי, ששמו מהגוני אחיד בשילוב עם זן שחור לבן. לא ברור כיצד, אך מההכלאה הזו יצאה פרה בעלת גוון אדום; וזו הפרה שהועברה לכפר חסידים. זה היה לפני 3-4 שנים ולא עקבתי מאז אחר גורלה. "המערכת החקלאית של טיפוח בקר שפכה המון כסף בניסיון לגדל פרה אדומה - כי זה נושא כלכלי מפתה. זה כלל הזמנת מומחים מחו"ל, ויבוא עוברים מוקפאים, אבל עד היום כל הניסיונות נחלו כשלון חרוץ. אני יודע שהיתה התעניינות גדולה של גורמים חרדיים בנושא, ואפילו הרב עובדיה יוסף הגיע לחווה של דני גרינברג, כדי לנסות לפתור שאלות הלכתיות, שכרוכות בגידול פרה אדומה" . תערוכת "פרה אדומה" במכון המקדש: במכון המקדש ישנו מדור מיוחד לפרה אדומה, הממחיש את תהליך עשיית אפר הפרה: במדור זה מוצגים כלי האבן ששימשו את עשיית אפר הפרה. מדוע דווקא כלי אבן? התהליך כולו, מתחילתו ועד סופו, בוצע כידוע בטהרה מרבית, כאשר אלה העוסקים בו ניטמאו לבסוף, והטמאים ניטהרו. לצורך זה נדרשו להכין את המים ממי השילוח בכלי אבן שאינם מקבלים טומאה. במדור זה, הוצבו שני ספלים שנתגלו בחפירות עין רוגל, מתקופת הבית הראשון. בבתי היהודים באותה תקופה ייתכן שהשתמשו בספלים אלה לשתייה, אך ללא ספק שהם מתאימים גם לדליית המים ממעיין השילוח והבאתם להר המשחה, הוא הר הזיתים, לצורך הכנת אפר הפרה. אפשר לראות כאן גם מכתשת עתיקה מתקופת הבית הראשון בה כתשו את עצמות הפרה וגידיה עד לשלב האפר. את האפר עצמו, לאחר שהוכן, אחסנו בכלי אבן אחר ששמו 'קלל', המוצג אף הוא במכון המקדש, והוא אוחסן לפי דעת הרמב"ם ב-24 מקומות בהר הבית, כך שכל משמרת מ-24 המשמרות יכלו לטהר את באי בית המקדש. יש לציין, שבמגילת הנחושת שנתגלתה בשנת 1952 במערה בקומראן, מובאת רשימה של כלי המשכן החבויים, ותיאור המקום בו הם חבויים, ובין הכלים מוזכר ה'קלל' המכיל (ע"פ השערת החוקרים) את אפר הפרה האדומה, מימות משה רבינו. החוקר ד"ר ונדל ג'ונס עוסק בחיפוש אחר כלי זה. תצוגה מרהיבה נוספת היא הדגם החדש של בית המקדש תוך שימת לב לגשר שבו צעדו הכהנים שטיפלו באפר הפרה עד להר המשחה. מתחת לגשר זה היו חללים כדי שהטומאה לא תוכל לחדור. מכון המקדש שירטט את המפה בעבודת מחשב מדוייקת להפליא, שבאמצעותה אפשר לעקוב צעד אחר צעד מהמקום העומד "נוכח הבית" ועד להר המשחה שם נעשה אפר הפרה.