שכם
יצחק בן מרדכי
-
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא בהכרח "... בעיניו היו שרות ציפורי גן עדן... ואני חשבתי בקפידה ילדותית, החיוך אינו ראוי לבעל זקן, אינו ראוי לבעל הלכה, אינו ראוי לאב..." זלדה, פחות או יותר (מהזיכרון) זה לא ממש ככה. צריך לחשוב על הקונפליקט הזה בכנות. מצד אחד קדושה, מצד שני חיים. הילכו שניהם יחדיו? אני בעד. ומי שבאמצע, תתיחסי אליו איך שאת רוצה. אני- האחרון שיצחק עליו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לפרסם יצירה זה להסתכן בקבלת תגובות... את הבאת את זה על עצמך. אני הייתי מסיים את זה כך: לסוג ולא להסתכן, זה הסיכון הגדול מכולם, הסיכון של חוסר התפתחות. או משהו דומה. כלומר, שגם המסר יהיה באותו סגנון של שאר הקטע. ברוכה הבאה! [ליצירה]
- [ליצירה] אינך צודק, הו גאיוס! אינך צודק, אמיתות יש לומר, בין ישפיעו בין לאו. אכן, שיר עצוב ונוגע ללב! ובכן, מי יתן זה השיר לִמציאות! קורא אף אני לאיחוד הכחות- מול אויב משותף, ולא מול אחים. !! האויב הערבי נגדנו נלחם! היזהֶרוּ! אל תרבו, בפירוד, סכנה! בברכת "וחרבי תאכל אויב", נקמות וכל הכרוך, יצחקוס אריוס, טריבון, מדינת יהודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי שיר יפה, בכנות. נהנתי מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] ... מה, מה אתה מתלונן, ילד? תראה כמה תגובות נתנו לך! ועכשיו יש לך עוד אחת ממני. (בהקדשה אישית) תמשיך לכתוב, מי יודע, אולי יצא ממך משו בסוף... בהצלחה! :) ובקשר לשעות הלילה מאוחרות- הבעיה הזו חוצה יבשות, חבר'ה, אנו מקימים בזאת קבוצת תמיכה. מי שרוצה להצטרף, מוזמן. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הוי, לוגן, מה אתה מבין בשירה... אחד הטובים שקראתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אהממ... לא הסכמתי בגרוש. אתה לייבוביצ'אי? [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, ממש במקרה.. התגובה שלך משכה את צומת ליבי. ממש אין צורך שאני אגיב, ניסיתי למצוא הגיון, אך לא. את בעד צניעות, או נגד? ההקפדה נראית מיותרת למרות שאת בעדה? חוסר הצניעות תורם להרגשה הטובה שלך אע"פ שאת נגדה? שיהיה לך שבוע טוב, ולכל עמישראל, יצחק. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה פעם ראשונה שאני קורא עד הסוף... באמת מעניין! [ליצירה]
- [ליצירה] יש עוד סיומים אפשריים יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם: הסוף הקיטשי: אחרי שתיקה ארוכה וכבדה התהפך יוסף לכיוון הקיר. הוא עצם עינים, ניסה להרדם. די, שיצאו. הרגשת ריקנות השתלטה עליו. הוא הרגיש צורך נואש לעשות משהו. הקיר הלבן בהק לעומתו. די. יוסף התרומם באחת, מסיר את השמיכה מעל פלג גופו העליון. הוריו הביטו בו בלי מילה. הלא יאומן קרה. הוא יצא מהמיטה, נכנס לנעלי הבית שלו ודשדש לכיוון חדר האמבטיה. ההורים שכבר לא ידעו מה להרגיש רק הביטו אחד בשני, מקוים, כל אחד לעצמו, שלא יאלצו לעבור את זה שוב למחרת. [ליצירה]
תגובות