צריך לפתוח פתחים לאיוורור
בנפש הקודחת
חלון אל טוהר השמים המכוכבים
לתת לכל המחשבות לשקוע
לתת לסיבוכים להפרם כמו מעצמם
להתרוקן.
אולי הרוח תלטף אותנו
באויר הקר הנוגע
אולי נהיה יחד ונשמח
ונִשַלֵו
[ליצירה]
.
ארספואטיקה בגדלותה. כנראה לא זכית באור מן ההפקר...
המשך לכתוב, שכני היקר לשעבר... איך מ"יהודי ממעלות" הפכת ל"מעורב ירושלמי" (ואני ל"אלפי רבבה")...
[ליצירה]
.
ובאמת ההווה הוא רק הרף עין, ומה שהוא ממשות הוא העבר והזכרונות שחיים בנו תמיד. כל רגע הוא חסר ממשות אם אינו נשאר חרוט בזכרוננו למשך הרגעים שיבואו.
משחקי המילים מוסיפים הרבה (אטי-אתי).
"מפרפרים" הזכיר לי שיר נשגב של יאיר שגיא על התפתחות השלבים מגולם לפרפר (לרוץ לחפש ולקרוא);
והעפר - סוג של אסוציאציה - מתחבר לי ל:
...כמה מים צריך להוציא מן העפר,
ולכסות כשקר ולנחם כשנשבר
ובסוף נגמר, ובסלע נשארים קוי מתאר.
(ציטוט חופשי מהזכרון, מה שמראה על כמות הפעמים שקראתי את השיר הזה...)
[ליצירה]
.
בתור אמא לילדים אני מתחילה עכשיו להבין מהצד השני, עד כמה זה חשוב לתת אהבה, ועוד אהבה, וכל הזמן אהבה...
כל כך חשוב ובסיסי.
והקטע שכתבת - מעולה. באמת.
תגובות