את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
---
שיר מעניין בהחלט:
בחלקו הראשון מדובר על העולם, שקיפות כעולם,גדלות כעולם.
אך בחלק השני כבר מדובר במקום שבו אף אחד לא עובר ואף אחד לא רואה, חלק מאוד אישי ופנימי מן הסתם.
:-)
[ליצירה]
----
קומפוזיציית משולש-הידיים כלפי מטה אוחזות בקפליליו של הבגד -והכל מראה לכיוון מטה, כמו חץ.
יד אחת בהירה יד אחת כהה- אולי יד הטוב ויד הרע או שזה מראה על שני רצונות המשתפים פעולה, או שמא מפגש בין שני כחות
יצירה מעניינת ורבת משמעויות
[ליצירה]
זה מאוד יפה, הזמן הקודם שמת,היו ואינם, שגדר הזמן מונעת ממך להגיע וללטף את הימים ההם.
יש מידה של גלוריפיקציה בשיר, וזה בסדר, רבים שעוברים גדר בחייהם ונכנסים לתקופה קצת קשה או קצת קשה מאוד יוצרים גלוריפיקציה לתקופתם הקודמת
[ליצירה]
--
ואל תשכח את האטרוסקים שהם אבות הרומאים.
למדתי קורס "סקירת תולדות האמנות" והמרצה אמרה כי כמה חוקרים טוענים כי מקורם של האטרוסקים הוא שמי (הערה שלי: אולי מבני אדום....)
[ליצירה]
טל
תודה על המשוב!
זה שהן עברו את השואה, לא מצדיק. אבל איני חושב שזה קשור, משום שהיו ניצולי שואה רבים שעבדו בהוראה והעמידו דורות של תלמידים למופת ולתפארת, ללא אלימות מיותרת.
זה עניין פרסונלי הנע מאדם לאדם החל מסיבה של חינוך שהמורה קיבל בגולה או בדור הישן, חינוך שחלקו התבסס על עונשים גופניים וכלה בסיבה שהאדם עצמו הוא אלים מטבעו.
לדוגמה -המורה הזו לא הייתה ניצולת שואה, אך טבעה היה לפתור דברים קשים בצורה לא מקובלת בהסתמכה על כך כי תלמידים בני שש לא מכירים מסגרות אחרות וכי הוריהם (בני דור העליות של שנות החמישים והשישים) לא מכירים מסגרות חינוך אחרות.
תגובות