את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] --- גדול, אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אכן אכן תודה לכן על המשוב :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יא תמם! איזה יופי - הלילה משנה את הראייה! [ליצירה]
- [ליצירה] -- בין אגדה עתיקה לזכרון נשכח [ליצירה]
- [ליצירה] :-) חן חן יא שחר את גם יכולה לשיר את השיר הזה לביתך [ליצירה]
- [ליצירה] ---- המפח של הפח :)))) אהבתי! [ליצירה]
- [ליצירה] קר ויקר איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת) בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב: "אמשול בכוחות" [ליצירה]
- [ליצירה] בובה המסתירה בתוכה את חללי ליבה השסוע בובה המתנפצת כחרס על פני האדמה ואולי, אולי גם אנו כך בני האדם [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים האדום לוהט השושן בששון האהבה [ליצירה]
תגובות