את פוכרת ידייך
יחד הן יוצרות
בריכה.
אני מביט בהן
בפכירה יש מים:
הולכים ומתרוקנים
זליגה כלפי מטה
בפכפוך ובטפטוף
לריק
אני לעצמי אומר:
עמי תקווה כנה
כי האהבה שבך
לא תיטוף לריק
לא תיזל ותאזל
תיטוף היא לתוך
הלב הפועם
וממנו
אליי
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
---
קשה היה להבחין בדג , אך הצלחתי...
דומה כי הדג קרוב לפני המים ועל כן הוא זוכה להבלחות אור מן השמש
הרשת שבסביבתו נותנת לי את הרעיון שאלו הם רגעיו האחרונים על פני ימים בטרם יועלה מן המים שהם סביבת חייו
אם כן הבלחת השמש מעניקה כעין זעקה של הדג, זעקה אילמת לפני הסוף
:-)
תגובות