כשהיום ההוא יעלה
אותו על נס אעלה
ולכבודו כוסית אשתה
כשהשחר אך יאיר
ארגיש כי הרגע כביר
כשהשמש תיתלה במרום הצמרת
אלקט עלעל למזכרת
ואזמר נעימה נבחרת
כשהחמה תשקע לה אט בים
אחוש כי היום לו תם
אולם הזיכרון לא מש
כי מחר הוא יתחיל מחדש.
מרץ 1998
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] leamerchav@bezeqint.net שיר-פזמון יפה,קצת בוסרי. ראוי לעריכה והלחנה. [ליצירה]
- [ליצירה] היי אכן בוסרי זהו אחד משירי היותר ראשונים שכתבתי, וכמובן שטרם פיתחתי אז את הכישרון [ליצירה]
- [ליצירה] נדמה כאילו השיר אינו הולך לשום מקום. אין מטרה, אין טעם. פספוס אחד גדול. [ליצירה]
- [ליצירה] לעידו. יתכן שזהו שיר בוסרי, כי הוא נכתב לפני שהתחלתי לכתוב באופן ממש שוטף ויותר בשל [ליצירה]
- [ליצירה] חלק אני מסכים, חלק לא חג כשר ושמח [ליצירה]
- [ליצירה] התבודדות ערגה יער כיסופים מכאובים עת אהבים [ליצירה]
- [ליצירה] ----- כבשה בין שבעים זאבים רעבים :-) [ליצירה]
- [ליצירה] :-) חביב ומתאים כשיר ילדים אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] ליפול ושוב להתרומם - תמצית השיר המרגש חג שמח! [ליצירה]
- [ליצירה] משהו מהסרטים והמיתולגיה מתערב ומשתלב היטב בשירך חן חן [ליצירה]
- [ליצירה] --- פרידה עם אפשרות לדלת פתוחה. אהבתי את הסוף [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] --- מבדח :) [ליצירה]
- [ליצירה] --- ילדה סוכר ליד המון שקים של חול :-) [ליצירה]
תגובות