לא - ישבתי, ואיני יושב,
תחת - גפני ותחת - תאנתי;
כי בתוכי, שוכנת,
מגינת - לב.
והלכתי לי, בגיא - צלמוות,
והכאב, התפשט - בגופי;
עליתי - לגרדום
כי זהו עולם, של גיהנום;
מוחי - נתבוקק לחלוטין,
האדע, בין - טוב לרע?
נבקה - רוחי,
רק חש, את מגינת - לבי.
ואלך - לי, גם היום,
בגיא - צלמוות
כי לא - מצאתי לי, חיים.
נמישה *
-
אני, מהמחלקה - הסגורה; @ # $ %& * ...
קשור אלי
- [ליצירה] ענק, ענק! חזרתי להקפיץ. תוסיפו עוד יצירות! זה ענק, זה. [ליצירה]
- [ליצירה] :;,!,( אני - שמחים, מאוד שאתם; אוהבים - את יצירותי, הנהדרות. אשמח, להמשיך; במפעל - ידי, המבורך; אל - הדרך, נצאה - בשלום! בבריכה, שמואל - אלגזר, באר - מים. [ליצירה]
- [ליצירה] יו אושרת איזה שיר מדהים כל כך יפה שאנשים רוצים אותו לעצמם יפייפה מלא תיאורים ומדהים תותחית. [ליצירה]
- [ליצירה] יו בגיא צלמוות שם יותר מתאים . [ליצירה]
- [ליצירה] ... עיין ביצירותיו של שמואל ירושלמי, ותתערה בסלנג המקומי (:. בָּרוּכָבַּא, אגב. [ליצירה]
- [ליצירה] למה, אבל למה- ההרגשה המלנכולית הזאת? ומה לעזאזל הקשר בין הבבלי והירושלמי ליצירה זו? חדש אני באתר זה, ואת שפת הסתרים הזאת- לא אבין! בתקווה למורה נבוכים זמין, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] --- האם אתה כותב בסטייל ה"ירושלמי" ? הרי זה משובח!!! [ליצירה]
- [ליצירה] .. כן, זה בהחלט סטייל ה"ירושלמי" (עשינו ממנו גמרא.. :), ואם אני לא טועה- את המונח התמוה משהו "נבקה רוחי", טבע ירושלמי... [ליצירה]
- [ליצירה] באמת באמת בגיא צלמוות יותר מתאים להיות שם השיר , אושרת שיר מדהים לא פלא שניסו לגנוב אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] לא לא לא לא נמישה אלא נמושה יותר מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] באשר - לשאלתך, הנבונה: הלא - היא; " מה הולך פה?? זה שמואל ירושלמי החדש (הנורמלי)?" תשובתי, היא: כדלקמן! ראשית, אם את חושבת שאני נורמלית, אמליץ לך לעיין בדברי ולשקול שנית את הקביעה הפסיכיאטרית הנועזת הזאת. אני חושבת שהיוצר הקרוי 'מבצע סבתא' קרוב יותר לתיאור מהותי האמיתית. (עייני בדבריו, "חסר לה בורג" וגו'). שנית, אינני שמואל ואינני ירושלמי. אני היא נמישה המפורסמת, מבקרת ספרותית משועממת ומשקיענית, כאמור. [ליצירה]
- [ליצירה] שמתם לב לשנינות?! "הארץ של שרון, ארצי איננה. העם שבחר בו - ייכלם ובוש!" בוש גם מלשון בושה, וגם מלשון ג'ורג'.. ועוד קצת שנינויות מבית ירושלמי: "השחיתות ושנאת זרים, עד קו אדום הגיעו; אוויר לנשימה, חדור בושת פנים." קו אדום - על משקל הקו הירוק, ובושת היא כמובן אשתו של בוש. ובקשר לתוכן, שמואל יקר - אם זו איננה ארצך, ראשית - אתה מוזמן לא לכתוב לה המנונים כל הזמן, ושנית - אתה מוזמן לשוב לרוסיה. אגב, למה אתה לא כותב לנו שירים ברוסית? זה יכול להיות מעניין לנתח אותם.. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכן על הפירושים, יקירותי! "אחרוני פירורים, מעם הפועלים נגזוֹלוּ; פירות עמלם, ביד הנצלנית נִטלה." עם פירושה מאיר העיניים של הגב' טל ה, ועם הארותיה של הדס - ניתן לראות את הבית הזה באור חדש: הנזגול (*) הוא חיה ממשפחת המעופפים חסרי הכנפיים (משמע, מנקרים פירורי לחם מעם הפועלים, אבל לא מעופפים. בערך כמו תרנגולות, רק בלי הקרקורים). גבו של הנזגול מצופה בקוצים דוקרניים. הנזגול הוא חיה נבונה מאד, ובעזרת רכיבה ע"ג ערפדים בעלי כנפיים, הוא מפצה את עצמו על היותו חסר יכולת תעופה. כמו שאמרה הדס, התנהגות זו מעידה על היותו קפיטליסט מושבע, שמשוויץ בכספו ורוכב על אחרים. בדיוק בגלל זה שמואל ירושלמי, הקומוניסט הנודע - תוקף את הנזגול בשירו, ומראה עד כמה הוא מושחת, בנקרו את פירורי הלחם האחרונים של הפועלים הקומוניסטים הפטריוטים הסוציאליסטים המסכנים. על מנת לבסס את תאוריית הנזגול ולהראות שהיא אכן היתה כוונת המשורר בשיר, הבה נבחן את חלקו השני של הבית: "פירות עמלם, ביד הנצלנית נִטלה." חלק זה מקביל לחלקו הראשון של הבית. פירות עמלם מקבילים לפירורים (כמו כל מעופף חסר כנף, הנזגול מנקר גם פירות). לפי מבנה הקבלה זה ניתן לראות שהמילה "נטלה" רומזת למלה "נגזולו". ומהי "נטלה" אם לא "נ.. טל ה."?.. לפיכך רעיונה של טל ה, הוא הנכון כמובן. * תוך כתיבת הודעה זו, לחש לי באוזן איזה חתלתול שנזגול הוא משהו משר הטבעות. אני בבורותי לא קראתי את הספר הנ"ל, (ואף לא את אדון פוטר, את ההוביט, וכאלה. אפילו את המדריך לטרמפיסט לא סיימתי). היות וכבר המצאתי על הנזגול תאוריה חדשה, יסלחו לי הטבעות והשר שלהם, ואפרסם את תאורייתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מישהו אמר ש. ירושלמי? הו, כן, האדון נותן שיעורים בעברית וברוסית (בתור קומוניסט הוא חושב שכל אדם חייב לדעת את השפה הרוסית), וגם שיעורי כתיבה יוצרת, במחירים מדהימים! [ליצירה]
- [ליצירה] הו מה עצבו עיני לראות שהשרשור הזה התפתח לשרשור הערצת-שחף במקום שרשור הערצת-שמוליק! לא, לא משו נגדך, שחפית. פשוט משו בעד שמואל! יחי - שמואלנו; נניף - שמואל, לשלום! ובקשר לנירים, אלו הם כמובן שדות לא חרושים, וכאמור בשורות הראשונות של השיר - בינם לבין ים תכול יושבים כמה גבנונים ופועים להנאתם. איזה תיאור פסטורלי, איזו ליריות, אילו מטאפורות מדהימות. אין כמו שמואל. בבית השני מתאר שמואל את רוח הקדים. במקרה שלנו היא אינה משברת את אניות תרשיש, אלא לופתת דיונות של חול, בדיוק כמו ששחפים לופתים את הדיונות חזק בכנפיהם. שחף, נכון שאת לופתת כלמיני דיונות כשאת עפה מעל נופי גוש קטיף? אה, סליחה, פלסטינה. בבית השלישי מספר שמואל על רמש שיורד עד שדה קוצים ("שדה קוצים, אתה מזה מכוער!"). אח"כ הרמש מטייל להנאתו לאורך קו האופק שבו שוקעת השמש, ובהינף עט מגרש שמואל את החושך והלילה (בסימן באנו חושך לגרש) בכל שהוא אומר שברגע ששוקעת השמש, היא גם זורחת, כך שאין באמצע לילה: "עם שַקוֹע החמה, השחר - להבתו נדלקה." הבית הרביעי הוא החשוב ביותר, כמובן. הוא חותם את השיר בעזרת חזרה לאותם גבנונים מהבית הראשון. הגבנונים החביבים סיימו לפעות. כעת הם חותריים (לשון רבים של חותריה), ומזמרים להם שיר ליל עליז. אני חושבת שלמילה חותריה יש פוטנציאל רב כערך במילון. שמואל הפגין פה את כישוריו המילונאיים, כהרגלו. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, הדס, מה יהיה איתך... את - באמת; לא - יודעת - מה, זה, הישלכנה?! בתור; מבקרת - ספרותית, המתמחה, ביצירותיו - של, שמואל; ירושלמי, ובתור - מילונאית, מקצועית - ופרשנית מדופלמת, אני מרשה, לעצמי - להציע כמה; אפשרויות - פרשנות: א. הישלכנה = יש לכן ה' (האם יש לכן א-לקים). ב. הישלכנה = הַיִשלחנה (האם ישלח אותה). ג. הישלכנה = הי, ששש.. לכנה! (הי, היו בשקט ולכו). ד. הישלכנה = הישליכנה (האם ישליך אותה). ה. הישלכנה = היש לכנה = חיש לכנה (לכו, ומהר!). ו. הישלכנה = הי של כנה = היא של חנה (היא שייכת לחנה). ז. הישלכנה = הי, שלכנה = הי, שולחנה (הי, השולחן שלה). ח. הישלכנה = הי שלכ נה = הי, שלח נא! (הי, תשלח בבקשה). את - מוזמנת, לבחור את; האפשרות - המתאימה לך, ביותר. כל - אפשרות, עולה חמישה שקלים; אם תקחי - שתיים, השלישית, חינם. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמת, שמואל מתנגד לכל קשר רומנטי, ומנפנף מעליו כל בחורה שמנסה להתחיל איתו, בדיבורים כמו "חלמתי עליך הלילה". שמואל - בקשר לעלילת הדם הנפשעת והנוראית שלי, אתה יכול להרגע, זאת היתה הלצה בלבד. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, הרי לך הסבר מפורט. קובה אינה רק ארץ. החזרה של המילה קובה במהלך השיר מסמלת הרבה יותר מזה. מדובר בזרם אמנותי חשוב בהסטוריה, שמר ירושלמי חווה כעת על בשרו. המשורר נמצא כעת בתקופה של קוביזם. הוא מפרק את יצירתו לצורות גאומטריות, כפי שאת בוודאי רואה. (זה דבר שרק חכמים רואים). כמו"כ המשורר נמצא כעת בתקופה הכחולה שלו, שכן כפי שאת יכולה לראות - הרקע לכל יצירותיו הוא כחול. בעבר, כשצבעי האתר היו שונים והפן הקומוניסטי בלט יותר ביצירותיו של המשורר הדגול - הוא היה בתקופה האדומה שלו. נוסף על כך, ניתן לראות שבשיר זה ממשיך ירושלמי את מאבקו למען המיעוטים. "המהפכה הקובנית, אש התקווה למחר," קובנה, הוא כידוע מאכל מזרחי, ושמואל מוחה על העוולות והקיפוח כלפי מזרחים, ומגנה את האשכנזים הרשעים היושבים בשלטון וגובים מסים מאנשים עניים, שבקושי יש להם קובנה לאכול. המהפכה הקובנית היא המהפכה בה הקובנה יהפוך למאכל הלאומי ולא יהיה עוד קיפוח על רקע דת, גזע ומין, וכולם יהפכו לשמואל-ירושלמים שמציטים שריפות ברחבי שכונת התקווה (כמחאה על המצוקה) ומכנים את זה "אש התקווה". בסימן המשך למאבק זה, המשורר מדבר אף על הקובה, שגם הוא מאכל מזרחי: "רוחה של קובה לעולם, תנשב!" הוא רומז לכך שהקובה כבר אינה חיה, היא רוח רפאים שמנשבת בחלל העולם, אך היא לעולם לא תסלח למי שרצח אותה, ותנשב ע"מ להזכיר לנו את עוולות העולם. (לעתיד לבוא, תהפוך רוחה של הקובה ליונת שלום, והיא תשחה במרק קובה אדום ועסיסי ותשתמש בכנפיה כמשוטים). [ליצירה]
- [ליצירה] אוי -לא; עלית - עלי. הקץ; למסתוריות! אל - האביב, החדש! נצעודה; [ליצירה]
- [ליצירה] אההה, זה.. ברור, שאני - יודעת! מה - זה; חמוס. אני, פשוט - קצת פלורסנטית, לעתים; בברכת: יחי - שמואל; והירושלמי, לשלטון! נמי;שה [ליצירה]
תגובות