לא - ישבתי, ואיני יושב,
תחת - גפני ותחת - תאנתי;
כי בתוכי, שוכנת,
מגינת - לב.
והלכתי לי, בגיא - צלמוות,
והכאב, התפשט - בגופי;
עליתי - לגרדום
כי זהו עולם, של גיהנום;
מוחי - נתבוקק לחלוטין,
האדע, בין - טוב לרע?
נבקה - רוחי,
רק חש, את מגינת - לבי.
ואלך - לי, גם היום,
בגיא - צלמוות
כי לא - מצאתי לי, חיים.
נמישה *
-
אני, מהמחלקה - הסגורה; @ # $ %& * ...
קשור אלי
- [ליצירה] ענק, ענק! חזרתי להקפיץ. תוסיפו עוד יצירות! זה ענק, זה. [ליצירה]
- [ליצירה] :;,!,( אני - שמחים, מאוד שאתם; אוהבים - את יצירותי, הנהדרות. אשמח, להמשיך; במפעל - ידי, המבורך; אל - הדרך, נצאה - בשלום! בבריכה, שמואל - אלגזר, באר - מים. [ליצירה]
- [ליצירה] יו אושרת איזה שיר מדהים כל כך יפה שאנשים רוצים אותו לעצמם יפייפה מלא תיאורים ומדהים תותחית. [ליצירה]
- [ליצירה] יו בגיא צלמוות שם יותר מתאים . [ליצירה]
- [ליצירה] ... עיין ביצירותיו של שמואל ירושלמי, ותתערה בסלנג המקומי (:. בָּרוּכָבַּא, אגב. [ליצירה]
- [ליצירה] למה, אבל למה- ההרגשה המלנכולית הזאת? ומה לעזאזל הקשר בין הבבלי והירושלמי ליצירה זו? חדש אני באתר זה, ואת שפת הסתרים הזאת- לא אבין! בתקווה למורה נבוכים זמין, החזן. [ליצירה]
- [ליצירה] --- האם אתה כותב בסטייל ה"ירושלמי" ? הרי זה משובח!!! [ליצירה]
- [ליצירה] .. כן, זה בהחלט סטייל ה"ירושלמי" (עשינו ממנו גמרא.. :), ואם אני לא טועה- את המונח התמוה משהו "נבקה רוחי", טבע ירושלמי... [ליצירה]
- [ליצירה] באמת באמת בגיא צלמוות יותר מתאים להיות שם השיר , אושרת שיר מדהים לא פלא שניסו לגנוב אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] לא לא לא לא נמישה אלא נמושה יותר מתאים. [ליצירה]
- [ליצירה] שאלות - חכמות; שואלת, הדס! ובכן... הררי אמירים... "מעל שדות והררי אמירים, פעמי העתיד, צלילם גואה ובוקע." המובן הפשוט של הביטוי "אמירים" הוא כמובן אמיר ברבים. המשורר רומז ליגאל עמיר, אלא שהמשורר רודף שלום ואוהב שלום, ולכן הוא נמנע מלהזכיר את שמותיהם של רוצחים בלי שגיעוט קטיו. כמו"כ כאשר מכנים אותו "אמיר" ולא "עמיר", יש לכנותו "יגעל" ולא "יגאל", ובזה מבטא המשורר את גועל הנפש שהנ"ל גורם לו. הרמיזה ליגאל עמיר היא בעצם משל לכל הרוצחים וכל המלחמות ושפיכות הדמים. ע"פ חזונו של ירושלמי, אנו נתעלה *מעל* שדות של אמירים כאלה ("מעל שדות והררי אמירים"), אנו נהיה במקום מוסרי גבוה יותר. וממקום זה יפעמו בנו פעמוני העתיד, לאמור: "גלינג גלונג", בקפפוניה דיסהרמונית מושלמת (כדבריו: "פעמי העתיד, / צלילם גואה ובוקע."). באשר לדבריו של אותו אחד אשר מוציא לפועל את אמאמא שלו (מבצע סבתא), אתה כמובן צודק ואינך סותר את דברי: הן אני בעצמי הזכרתי את מוטיב האוכל בשיר. נוסף על כך: השיר מזכיר גם את החטיף הנודע "שלווה", כקינוח לקובה: "פשתה רוח של שלווה." ואם תהיתם למשמעותן של השורות: "שחר התקווה, מעל הַבָנה עמודו הפציע." יש לנקד כמובן שחֹר התקווה ולא שָחַר התקווה. שחור, לא במובן של הצבע השחור (אם כי יש פה רמיזה למובן זה), אלא ש-חור (נו, חור, אתם יודעים). המשורר אומר בשורות אלו ש- חור התקווה (החור שבתקווה, חוסר השלמות שבה) - מעל הבנה עמודו הפציע. עמודו הפציע - העמוד שעליו תולים את דגל השלום והתקווה, בטעות פצע (הפציע) את התקווה, מה שגרם לה לחור. "מעל הבנה" - כמובן, בזה המשורר בא לרמוז שמדובר באלגוריות נעלות וחשובות אשר נמצאות מעל ההבנה שלנו, ואין להבין את הדברים כפשוטם (למשל, אין לחשוב בטעות שהיה דף שעליו היה כתוב השיר "התקווה" והעמוד עם הדגל של יום הזכרון קרע את הדף בדיוק באמצע שהעלו את הדגל לראש התורן). הדס, אם יש לך עוד שאלות, את מוזמנת לשאול ואשמח לענות. --- נשמת יקרה, יש לך טעות קטנה: אמרת שאם שמואל לא היה מפרסם את שיריו פה היה לי משעמם. זה כלל לא נכון! אם שמואל לא היה מפרסם את שיריו פה, כלל לא הייתי קיימת. וד"ל ואכמ"ל. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה - מנוגבת; אין - צורך; לספור - שירי הירושלמי. כי הרי, ברשימת - היוצרים, כתוב, מספר - היצירות, של כל יוצר; וכל יוצרת! כל - יוצרים, וכל - יוצרות. לשמואל, עד - עתה, 414 שירים. אך אביב - וסתיו, עוקף אותו; שהרי - יש לו, לברנש, 427 יצירות, ועוד - העט נטויה. נגזולו; זה מלשון - גונזלס, אם - לא ידעתם. רבת - משמעות, ותרומה לשיר, מילה - זו. גונזלס; איש מסכן - הוא, מקופח, וקשה - יום. הערפדים, לחמו - מוצצים, יום אחר יום; שמואל, זועק - את, זעקת - העניים. ערפדים, כמובן, מוצצים - לחם מאז ומעולם, וגורמים לצוֹק (שורה 2 בשיר). האספסוף המתלהם, כידוע לכולנו, לא מתפשר ושותה אך ורק יינות יקרים (שורה 6), ומרוב העפרונות שנגמרים בעת ששמואל כותב 414 שירים - התמלאו השמים שלו בעופרת (שורה 8). כמו"כ, שמואל מגלה בשיר זה תגלית מדעית חשובה ומרתקת: אם עד עכשיו חשבתם שהעולם נע במסלול מעגלי (ליתר דיוק אליפטי), ואם עד עתה סברתם שהעולם נמשך ע"י כח המשיכה של השמש (ליתר דיוק השמש מעקמת את המרחב וכלמיני דברים כאלה) - אם כך חשבתם, כנראה טעיתם. הרי ידוע וברור לכל: "העולם צועד ועל מהמורות מצטלע." (אני מוכרחה לציין שזוהי שורה נדירה וחדשנית אף בשירתו של שמואל ירושלמי: בשורה זו אין אף סימן פיסוק, למעט הנקודה שבסופה. וזאת שורה ארוכה!). כמו כן חשוב שתדעו: "מעל ידֵי החרוצים, ערפיח אפור מרחף." המילה "ערפיח" נתונה לפרשנויות שונות ומגוונות: א. פיח ער (כלומר פיח לא ישן). פיח זה מציין בדיוק את מה שציין הפיח כמה בתים קודם לכן: "כחול שמים, / שחור-פיח עטה". בתחילת הבית מדובר על השמים שקיבלו את צבע העופרת מעפרונותיו של שמואל, ובחלק זה של הבית מדובר על הפיח שיצא משריפת הצמיגים השבועית של שמואל מול בית רה"מ, והשחיר את השמים. הפיח ער ולא ישן, שכן הוא שומר על רוח הקרב של שמואל, והרי נאמר "לא ינום ולא ישן שומר". ב. הר-פיח - כמות גדולה מאד של פיח. על מהות הפיח פירטתי בסעיף הקודם. ג. ע' רפיח - מדובר כמובן על עבדאללה מרפיח. הירושלמי כותב בשיר "ערפיח אפור מרחף". עבדאללה ימ"ש אפור, כיוון ששערותיו הלבינו חלקית ונוצר שיער אפור. הוא מרחף, מכיוון שהוא התאבד באיזה פיגוע וריחף לו לעולם של 70 הבתולות. ע"פ שמואל, איש זה(אם ניתן להכליל אותו בהגדרה "בן אנוש") הוא וחשוב, ולכן הוא מרחף דווקא מעל החרוצים. ד. ערפיח = ערף י"ח. יותר נכון, ערפה י"ח, בכתיב חסר. המשורר מדבר כמובן על מלכת הלבבות (זאתי עם הקלפים, מאליסה בארץ הפלאות) שערפה י"ח ראשים (לפחות). החרוצים, הם כורתי הראשים הנמרצים שמילאו את בקשותיה בכל פעם שאמרה "ערפו את ראשו/ה". המשורר מתנגד לעריפת ראשים. לפיכך הוא מזכיר במילה "מרחף" את כל הנשמות המרחפות ממעל ומאשימות את המלכה במותן, וכן מראה את שליליותה של המלכה בעזרת המילה "אפור". עד כאן דיווחי נמישה מהשטח להיום. אם למישהו יש רעיונות יצירתיים ונחמדים לפירוש המילים "ערפיח" ו"נגזולו" - אנא מכם, הצטרפו! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על האישור.. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמת, שמואל מתנגד לכל קשר רומנטי, ומנפנף מעליו כל בחורה שמנסה להתחיל איתו, בדיבורים כמו "חלמתי עליך הלילה". שמואל - בקשר לעלילת הדם הנפשעת והנוראית שלי, אתה יכול להרגע, זאת היתה הלצה בלבד. [ליצירה]
- [ליצירה] נשמת, מה, רק עכשיו התחלת לחלום עליו? אני חולמת עליו כל לילה, מהרגע שהוא הצטרף לאתר! ושמואל, דרך אגב, דוגל בכחה של השירה, ולא מתכנן לעבור לציור. כמו"כ, ע"מ לכתוב שיר הוא לא צריך להתאמץ: יש לו תכנה מיוחדת במחשב המכילה ביטויים ושילובי מילים שונים, החוזרים על עצמם הרבה בשיריו. לכל ביטוי יש מספר. לשמואל נותר רק להקליד רצף אקראי של מספרים ולבחור באופן אקראי את אחת משורות השיר ככותרת. לשמואל אין תכנה לבניית ציור בצורה כזאת, ומסובך יותר לייצר תכנה כזו, אז הוא מסתפק בשירה. אגב, לפניכם לינק לדף היוצר שלו בבמה, המכיל גם שלושה סיפורים קצרים, בנוסף למאות השירים. לעיונכם! http://stage.co.il/Authors/14149 [ליצירה]
- [ליצירה] טל יקרה, את לא מבינה? בשיר זה ניתן לראות עוד סתירות מלבד הסתירה שהזכירה טל. "במדבר, עם רדת בין הערביים - אודם, חולות. מעל אין סוף שממה, לוהט השחר." מעבר לעובדה שגם בשחר וגם בין הערבים דווקא קריר - שמואל ערבב בין השניים (שחר ובין ערבים). בתחילת הבית הוא מדבר על רדת בין הערביים, ובסופו על להטוטיו של השחר. ניתן לראות את התופעה הזאת חוזרת שנית במהלך השיר: לאחר שהמדבר עטה ליל בבית השני, מסופר על השמש שקופחת לה באיזה מקוד. והרי זה ברור כשמש באמצע הלילה! ניתן להגיד שהאמביוולנטיות והדואליות בביטויים היא הדרך האינדיבידואלית של שמואל להשמיע דרך השיר מסר אישי לגבי סיטואציות שמעוררות קונוטציות לרגשות אינטואיטיביים כלשהם. ללא ספק, כן כן. הביני, טל, האבסורד הוא חלק מהעומק של השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] קרן, אל - עבר; השלום - תצעודי! ללא - סימן, קריאה; לשיר - ירושלמי, כל - טעם, איננו! ניחוחם, הלוך - ילכה! והסופגניה! אל - השלום, תנפנף, בכנפי - יונה! [ליצירה]
- [ליצירה] זאת, הבעיה! שאין - פה, אף - חולם! אל - השלום, חילמונה! דווקא, יש - ארבעה; חסרים: כֹּל לֶלֹא לֹא לֹא ועוד - הרבה, חולמים - מלאים; בברכה; [ליצירה]
- [ליצירה] אז הגיע הזמן שהם ילמדו, הקץ לקיפוח! [ליצירה]
- [ליצירה] אופס, זה לא אני, זה האנטר! בכלל לא גמרתי את ההודעה. רציתי גם לאמור, שהיה מתאים יותר לו ספרטקוס היה יווני ולא רומאי, כי אז אפשר היה לקרוא לו על שם ספרטה, או לקרוא לספרטה על שמו. אבל כאמור - מה לעשות, החיים קשים. אגב, שימו לב כמה רב שימושי שירו של השמואל (יו, הרבה ש'): "למען הַעִיר משנתו את העם, חירותה הקריבה; שלמה מחיר, על מזבח העתיד לעמים" את השורות האלה אפשר להגיד גם על יונתן פולרד! ראיתם איזה שיר מוצלח?! 2 פעולות במוצר אחד! [ליצירה]
תגובות