אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה לדיון
אני מוכרחה להוסיף, אחרי שקראתי את שאר התגובות כאן ואת הדיון המעניין על כיסוי ראש, שאני אישית רואה ערך עצום וסיפוק אמיתי בשמירת חלקים מהאשה לבעלה, כמו שהגדיר זאת "איש אחד". מבחוץ זה אולי נראה חונק ולא מובן, אבל כשנכנסים לזה - רואים את היופי שבהסתרה ושבשמירה על האינטימיות שהיא רק שלנו פרטית. וזה מדהים. זה שווה כל כיסוי ראש וכל שרוול וכו' וכו'... וזה כל כך שונה ממה שהולך היום בעולם, שרק מנסים להוציא הכל החוצה ולא לגנוז שום דבר...
ואגב, מיגה - הביחד המיוחד הזה שנוצר פתאום באמת לא מאפשר חדירה מבחוץ. לא שצריך לנתק קשרי חברות, אבל זה באמת עולם חדש ואישי מאד, ולכן חברויות אחרות נחסמות איפשהוא באמצע הדרך. ככה זה כנראה בחיים, לפחות בהתחלה של קשר זוגי... אני מאחלת לך שהוא ימצא אותך במהרה.
[ליצירה]
הרעיון עבר בצורה חזקה. ועם זאת, קצת עוכר שלווה: אבל איפה את באמת? אני מתכוונת, באמת הכי פנימית - חייב להיות מקום שהוא יותר, לא ? כי איך את רואה את החיים הלאה, נגיד זוגיות ומשפחה, עם הפסיחה הזאת על שתי הסעיפים?
סתם תהיות. כתוב טוב.
תגובות