אני אדם הולך ובוכה
הבכי מתערבל בתוכי
מכלה אותי מבפנים
אדים של כאב עולים ממני
מרוקנים אותי עד תום
אני עומדת לפניך כולי
בתחינה
...
בהירות חדשה מנביעה מתוכי
ציפורים השמיימה
אני אוספת את כל הכאב
לאגרוף
ומעלה אותו לקורבן
אליך
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
וואו
הסיפור מדהים, וכל כך שמחתי לקרוא שהסוף טוב בסופו של דבר...
אני קוראת ברצף את כל היצירות שלך, כי הן פשוט טובות, אין לי הסבר אחר...
את כותבת בחסד. תמשיכי.
[ליצירה]
.
יפהפה. אהבתי את הביטויים "להוליד את עצמי" ו"איילות". יכולת הבעה נדירה במילים.
הדימוי של הלידה בשילוב האיילה - עושה את זה.
נראה לי שבסוף חסרה לך ו' ("האפשרות הזאת").
תגובות