לי זה מזכיר תינוק שעושה משו רע ואתה רוצה לכעוס עליו , ואז הוא תוקע לך כזה חיוך שאתה מתמוסס..
אבל זה לא ככה , כמו שג'ון אומר , אנחנו גורמים לעצמינו את הדברים שיהיו קשים , זה לא הוא. הוא לא עושה לנו דווקא, הוא לא עושה לנו חיים קשים , מקסימום הוא עושה לנו חיים עם ניסיונות - כדי שאח"כ יהיה לנוטוב יותר..
חיים טובים באמת! :)
[ליצירה]
תגובה
הזכרת לי את כל הפעמים שאת כועסת על אדם שיקר לך ואהוב עליך, ואז הוא בא ולפעמים לא צריך אף לבקש סליחה ופתאום את כבר לא יכולה לכעוס...
כתוב יפה.
[ליצירה]
לי זה מזכיר תינוק שעושה משו רע ואתה רוצה לכעוס עליו , ואז הוא תוקע לך כזה חיוך שאתה מתמוסס..
אבל זה לא ככה , כמו שג'ון אומר , אנחנו גורמים לעצמינו את הדברים שיהיו קשים , זה לא הוא. הוא לא עושה לנו דווקא, הוא לא עושה לנו חיים קשים , מקסימום הוא עושה לנו חיים עם ניסיונות - כדי שאח"כ יהיה לנוטוב יותר..
חיים טובים באמת! :)
[ליצירה]
חזק.
עוד מעט, כשהתינוק שלי יתעורר, אני ארוץ אליו כרגיל, אבל בתודעה יהיה לי משהו נוסף ועמוק...
כמה שהכותרת היא נכונה. זה ממש "מלאות".
בקרוב אצל כולם.
[ליצירה]
תגובה (מאוחרת) לאודיה
כן, דווקא לאגרוף, ולא בגלל כעס- אלא כביטוי לעוצמה, כל הכאב והמתחים והלחצים מתכנסים לכדי פקעת אחת חזקה, בתהליך של פורקן שפורק את הכל ממני, את כל הרע והקשה, והכל מועלה אליו לקורבן.
אולי לא לגמרי מובן... השתדלתי.
[ליצירה]
הי,
אני לא מבינה מה הבעיה להגיב על תוכן של יצירה. משהו לא היה נראה לי אז אמרתי. אז זה נשמע קצת דוסי מעצבן אבל זאת האמת שלי. תעמדו בזה, כן?!
וחוצמזה, לא התכוונתי ח"ו לפגוע באופן אישי; ההערה כוונה ליצירה כיצירה ולא לסיפור האמיתי ולחיים של מי שכתבה. התיחסתי ליצירה ולא לביוגרפיה (למרות שזה סיפור אמיתי, אבל שם של יצירה לא מחייב היצמדות למה שהיה ואולי זה רק בסיס ליצירה, מאיפה לי לדעת)
[ליצירה]
שלום איש אחד
אני שמחה שאתה מסכים איתי ושיש כאן פידבק לדעות שלא הולכות אנטי אלא עם ומתוך. בזמן האחרון יצא לי להיתקל בהרבה מידי יצירות של יוצרים דתיים, אם זה בבי"ס לקולנוע מעלה ואם זה במקומות אחרים, שהטרנד שלהם בדת זה להתריס ולהוציא החוצה את כל התסביכים האמוניים שלהם. דווקא ב"צורה" שמחתי לראות את הצד השני, של אנשים שטוב להם עם האמונה והמצוות ומרגישים שזו דרך ביטוי אמיתית לנשמתם, וכך גם הכתיבה שלהם נראית. כמובן שזה לא אומר שאין מורכבות והתמודדויות, דווקא יש והרבה - אבל השאלה מאיפה זה נובע. ואני שמחה למצוא אנשים שהכתיבה שלהם נובעת מקול פנימי שמרגיש טוב ונכון באמונה שלו.
אגב, חזרתי לקרוא את השיר שלך "ציצית" - שמאד אהבתי אותו - והוא מדבר בדיוק על הנקודה הזאת, לא? ! של הגבולות והמגבלות לכאורה, שמתוכן אתה מוצא את הכח ואת הטוב ומגלה את עצמך באמת.
לא חכמה להתריס ולהיות אנטי כל הזמן, החכמה היא ללכת עם המורכבות של הדברים. ואת זה אני רואה אצלך, וזה טוב. לדעתי העניה.
תגובות