לו נוכל להזרע שוב מחדש
להיטמן, להיספג בתוך האדמה נאחזים
מתקפלים עובריים, ראשנו בין ברכינו כמתפללים
לו נוכל כך לאגור כוחות, להיטען
לאסוף את עצמנו
לקראת טיפות ראשונות של גשם מבשרות
פריחה מחודשת.
[ליצירה]
אהבתי מאד,התחושה הלא מוסברת הזאת של כמיהה אליה...(ברוך השם אתה אחרי זה)
אהבתי: "סוג של השלמה שלא קרמה פגישה חזותית"
וגם: הבאסים שהם פעימות של לב העולם. פעם הייתי בשיעור ושמעו באסים ממסיבה,אז הרב אמר: "תשמעו - קול דודי דופק"...
[ליצירה]
.
ובאמת ההווה הוא רק הרף עין, ומה שהוא ממשות הוא העבר והזכרונות שחיים בנו תמיד. כל רגע הוא חסר ממשות אם אינו נשאר חרוט בזכרוננו למשך הרגעים שיבואו.
משחקי המילים מוסיפים הרבה (אטי-אתי).
"מפרפרים" הזכיר לי שיר נשגב של יאיר שגיא על התפתחות השלבים מגולם לפרפר (לרוץ לחפש ולקרוא);
והעפר - סוג של אסוציאציה - מתחבר לי ל:
...כמה מים צריך להוציא מן העפר,
ולכסות כשקר ולנחם כשנשבר
ובסוף נגמר, ובסלע נשארים קוי מתאר.
(ציטוט חופשי מהזכרון, מה שמראה על כמות הפעמים שקראתי את השיר הזה...)
[ליצירה]
יפה
הזכיר לי שיר של אדמיאל קוסמן (בנאדם מורכב בפני עצמו, ולא כ"כ חביב עלי, אבל בכל זאת...) . לא בדיוק אותו הרעיון אבל יש דמיון. קוראים לשיר "אינני מתנועע בשעת התפילה". הוא מסתיים ככה:
"אינני מתנועע בשעת התפילה. אני משליך את צרור
מפתחותי אל על ומעמיד פני מת. קר וקפוא."
תגובות