עת לבי בתוגה נפל
נסק דמיוני אל על
ולשמע קולך תמה וישאל
כי נגלה לוטף כגל,
על אמרתך נזל כטל
והשקה גנך, בטרם ננעל
מבטי אלייך לא יחדל
ולמראך, מילותיי כמפל
כי כעת
בלעדייך לא אוכל
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
הו הא!
אז צריך להגיף את התריסים בלילה
שלא תצעק אלליי לה!
וצריך מנעול וכספת
מפני עמלת הבנק העורפת!
אבל ברצינות לרגע של תקווה
ועצה שכולה אהבה
כבודו צריך שידוך שיתחתן
ועל ידי כך יתמתן
כי הקיצונות של כבודו היא רק
עצם היותך הולל רווק
קח לך אשה ובנה לה בית
ולא- תגדל שמיר ושית!
[ליצירה]
ככה? בלי לנמק מדוע?
אני לא רוצה לרדת לרמת התגובות שלך. רק אומר כי בסיפורים, המונולוגים שלך. בהם שיתפת אותנו בחייך, חשפת את עצמך לכמות לעג ו"ירידה" במידה ניכרת.
אלא מאי? החבר'ה כאן הם איכותיים ולא ידרדרו ברמה.
תגובות