החורף משתולל,
כמו להוכיח שהוא יכול.
בהתרפסות של ילד
מגיח במעטה לבן ועם חיוך ממיס,
חוצה גבולות.
הרוח מייללת בחוץ
אבל בפנים כבר נובט לי אביב.
משהו טוב קורה לי,
עוד לא יודעת מה—
זה לא משנה.
העיקר שקורה.
וואו! תגובה מהבוס הגדול! ((:
אני יודעת שהיה אפשר לעבוד על הניסוחים.
בד"כ אני מאוד דייקנית בניסוח של השירים שלי..
בדיוק בגלל זה קראתי לזה "לא בדיוק שיר".
אבל.. נראה, אולי אני עוד אשפצר את זה.
כרגע היה לי חשוב לפרסם את זה ככה, איך שיצא, איך שהרגשתי...
הי מתקרבת - - משום מה השיר הזה ישר גרם לי צורך לשנות ניסוחים קטנים.
לא לגעת ברעיונות עצמם. את זה אני לא יכול לעשות. רק להוריד מה שלא חייבים...
הנה ניסיון ..
החורף משתולל
מוכיח כי הוא יכול
כמו ילד מתרפס.
מגיח במעטה לבן, עם חיוך ממיס.
חוצה גבולות.
בפנים כבר נובט האביב
משהו טוב קורה לי.
לא יודעת מה.
זה לא משנה.
בעצם לא יודע אם זה משנה..
תמיד כיף לקרוא אותך.
אני לא הייתי מוותרת על השורה האחרונה. הייתי מנסחת אחרת, אבל ה"העיקר שקורה" הוא נותן כמו נופח של קוצר רוח. של ציפיה. פחות פסיביות מלתת את ל"זה לא משנה" לסיים. זה אחרת כשמורידים לגמרי.
(ואיזה כיף לקרוא שכותבים לך "יפה כרגיל". יה, ממש מלבב.)
וגם לקרוא עשה לי כיף. והכוונה באמת ל"כיף". תחושה כזאת שהכל יסתדר.
ב"ה
יפה מאוד!
מסכימה שאפשר לעשות כמה ליטושים, אבל דווקא עם הדרך שבה מנחם ניסח את זה אני פחות מסכימה... אני מאמינה שאת תשכילי לעשות את השינויים במו אצבעותייך.
ובקשר לשורה האחרונה - אני מכירה את ההתלבטות הזאת, הרבה פעמים קורה לי שיוצא לי ככה, שהשיר כאילו נגמר, אבל יש לי עוד שורה להוסיף, והמשמעות שלה חשובה לי. בדר"כ אני מורידה בסוף, במחשבה שלא צריך יותר משורת "מחץ" אחת בשיר אחד. כמה כבר אפשר להעמיס על גבו. או לא מחץ - סיום, נקודה, רעיון, מה שתרצי. בכל אופן, אם חשוב לך שידעו את העניין של העיקר שקורה - אפשר למצוא דרך לשלב את הרעיון הזה בשיר עצמו או לעצב את זה כך שזה יסתדר טוב בתור שורה סופית. אני לא חושבת שיש טעם לנסח מחדש את השורה המסויימת הזאת, אין שום בעייתיות בניסוח שלה, הבעייתיות היחידה היא בצורת החיבור שלה לשאר השיר.
בכל אופן, שיר יפה (אלא מה..)
לילה טוב
מישי
[ליצירה]
...
וואו! תגובה מהבוס הגדול! ((:
אני יודעת שהיה אפשר לעבוד על הניסוחים.
בד"כ אני מאוד דייקנית בניסוח של השירים שלי..
בדיוק בגלל זה קראתי לזה "לא בדיוק שיר".
אבל.. נראה, אולי אני עוד אשפצר את זה.
כרגע היה לי חשוב לפרסם את זה ככה, איך שיצא, איך שהרגשתי...
[ליצירה]
.
הי מתקרבת - - משום מה השיר הזה ישר גרם לי צורך לשנות ניסוחים קטנים.
לא לגעת ברעיונות עצמם. את זה אני לא יכול לעשות. רק להוריד מה שלא חייבים...
הנה ניסיון ..
החורף משתולל
מוכיח כי הוא יכול
כמו ילד מתרפס.
מגיח במעטה לבן, עם חיוך ממיס.
חוצה גבולות.
בפנים כבר נובט האביב
משהו טוב קורה לי.
לא יודעת מה.
זה לא משנה.
בעצם לא יודע אם זה משנה..
תמיד כיף לקרוא אותך.
[ליצירה]
אהבתי
מאד מאד!
מאד מתאים ליום חורפי שכזה. מן כיף כזה של כירבול.
גם אני חושבת שכדאי לוותר על השורה האחרונה. או לנסח אותה קצת אחרת. חוץ מזה מושלם!
[ליצירה]
מה?
אני לא הייתי מוותרת על השורה האחרונה. הייתי מנסחת אחרת, אבל ה"העיקר שקורה" הוא נותן כמו נופח של קוצר רוח. של ציפיה. פחות פסיביות מלתת את ל"זה לא משנה" לסיים. זה אחרת כשמורידים לגמרי.
(ואיזה כיף לקרוא שכותבים לך "יפה כרגיל". יה, ממש מלבב.)
וגם לקרוא עשה לי כיף. והכוונה באמת ל"כיף". תחושה כזאת שהכל יסתדר.
[ליצירה]
...
אני מבינה את מה שרן מנסה לומר,
אבל כיוון שאני רואה באומנות ובכתיבה בעיקר כלי לביטוי ולהבעת הרגשות, ולא רק כלי להעברת מסרים-- קשה לי עם הניסיון לכפות על עצמך לכתוב אופטימי גם אם אתה ממש לא מרגיש ככה.
מה שניסיתי לומר לרן הוא, שאני מעדיפה לדבר על "אני לא שוקע בעצבות" ולא על "אני לא כותב שירים עצובים". מי שמלמד את עצמו, גם במצבים הקשים, לא לשקוע בעצבות-- יראה טוב וחסד. וממילא גם לא יכתוב שירים מלאים בעצבות.
אבל מי שכן שוקע בעצב, וכופה על עצמו לכתוב אופטימי, זאת בעיה.
[ליצירה]
...
אח, הקבר של ר' אלימלך..
(כבר עברה שנה?).
אהבתי את הסיפור באופן כללי, רק... הפריעו לי שינויי הסגנונות, אתה מנסה לכתוב 'גבוה' אבל רואים שהסגנון לא טבעי לך ומידי פעם אתה מכניס משפטים בשפה יומיומית.. אפשר לשפץ קצת בקטע הזה..
תגובות