בְּחֶשְכַת מלחמות,

בְּשַדֶה הַלוּם קְרַב,

שַם עַשָן מִיתַמֵר לַשָמַיִם

וניחוֹחַ חַרִיף

של בַּשָר לא אַדוֹם

מְטַפֵּס לוֹ אל תוֹך הַנְחִירַיִים.

הַיָמִים כְּבָר חַלְפוּ,

הֶהַמוֹן כְּבָר זָעַק,

נִשְאַרוּ רק הַהֵד וְהַהֵדֵף

בְּבִקְתָה רְעוּעַה,

בְּשְרִידֵי קוֹל תְרוּעַה,

קוֹל שלוּלית הנחבא לו בצֶדֶף.

על מִזְבֵּחַ העם,

ששוֹרֵד לו יוֹבְלים

מוּקרָבִים וְנוֹפלים כַּסְלַעִים בְּמַפּוֹלֶת

שַם שָאוּל, יוֹנַתָן,

סוֹלְלָת תּוֹתחַנִים,

וְאִיתָם גָם הַרֶגֶל שֶל רוֹטְבְּלִיט.

בְּקוֹלוֹת עַמוּמִים,

בְּפִיוֹת אַלוּמִים

מְרַחֲפִים הם בְּגֵיא הַצַלְמַוֶות.

גוּפוֹתֵיהֵם נַפְלוּ,

רוּחוֹתֵיהֵם פַּרְחוּ,

נִשְמַתָם לא תשלים עם האַבֵד

מֲאַכֶלֶת הַאֶש

הצְמֵאָה אֵלֵי דָם

לא קיימה מִצְוָותם של בְּנֵי נֹחַ:

מִאֶבְרוֹ של הַחַי

היא טָרְפַה לְעַצְמַה.

הוא הִצְלִיחַ לִשְרוֹד – לא לִשְכּוֹחַ.

מי תוֹמֵך בַּגִישָה שֶל אַדוֹן אַרִיאֵל,

מי הָלַך אַחַרֵי גְבֶרֶת שֶמֶר,

 מי הִטִיל אַשַמוֹת בִּכְתוֹבְתוֹ שֶל הַאֶל,

מי הוֹדָה כּי הִגִיעַ לַגֶמֶר

של מְחוֹל הַדַמִים... נְעֱצָר לְדָקָה –

יִתְחַדֵש הוא, הַרֵי זה יָדּועַ:

יִתְקְעוּ שוֹפָרוֹת, תִּישָמַע השריקָה

שוּב יִהְיֶה הַגוֹרָל דֵי גָרוּעַ

לְחֶלְקוֹ שֶל הַעָם

שְשַׂרָד לוֹ יוֹבְלים

שְהוּקְרַב וְנָפַל כַּסְלַעִים בְּמַפּוֹלֶת

שָם שָאוּל, יוֹנָתָן,

סוֹלְלָת תּוֹתְחַנִים

ואיתם גם הַרֶגֶל של רוֹטְבְּלִיט.

יִשַמנוּ גלגלים,

יִמַשֵך לוֹ הַשְאוֹן

של קיוּם האוּמָה, כי יָכולֶת

לְבַטְלֵנוּ כְּלָל אֵין

כּי הַאֵל עִימַדִי

ועִימְךָ – אנוּ תַחָת מִשְמוֹרֶת.

לא יִקְטֹלְךָ אוֹיֵב

ואם כן, אז תֵּדַע

כי הוּקְרַבְתָ בְזוּג של ידיים

שליטפו, שהִכּוּ

שחִינכוּךָ רָבּוֹת

שְבָּנוּ לְךָ גוּף וּקְרַבַּיִים

לְיָיצֵר, ולִברוֹא, ולִלְחוֹם, וְלִבְכּוֹת,

וְלִשְרוֹד כָּל מוֹרָא, כָּל מַפּוֹלֶת,

וְאַחַר לְהַבִּיט בְּגַאוֹן לַמֶרְחַב

כי הַרָע – נְהֶפָך הוא לִפְסוֹלֶת.

כְּשְכַּזֶבַח תּיפוֹל

אַל תַחְשוֹב לִשְנִיָיה

שנָטַשְתָ כאן תוֹהוּ וַבוֹהוּ

בַּמָקוֹם בוֹ נִקְטַעֲתָ –

הַעָם לא נִקְטַע!

אַחֵרִים לְהַמְשִיך בּוֹא יַבוֹאוּ!