בתום הצום שלא בוטל עוד
(כי מה יגידו בתפילה?
"ירושלים הבנוייה כבר,
מלאת שמחה והמולה"?!)
אני פוסע על התווך
של זמן, חלל, יגון וקץ
אני בטוח שהבטיחו
שעוד מעט יבוא הנץ.
נותר רק להבין עוד איזה:
הנץ-חמה או נץ-ציפור?
בינתיים עט על עת של נחת,
של בטלת ספסל פרוזדור.
יושב סמוק, ספוק כפיים
("אם תחכה, זה ישתפר")
ממתין. יודע: זה יגיע,
כל מי ומי על כך סיפר!
שועל בודד על הר הבית
רובץ, ובחיקו זנב
גם לו הבטיחו, ותקווה לו
שזה הנץ יבוא מורעב,
חלוש, זמין, נוהג כטרף
כי זו דרכה של כל ברייה
שאת כוחה קיפחה בדרך...
ציפור טובה, ציפור טרייה.
מה לי ולשועל? מה לנו
בציפייה לזה הנץ?
כשאבותיו החלו מהלכים בהר הבית -
שלי החלו מייחלים שכבר יבוא לכך הקץ.
איננו אויבים, אך אינטרסים לנו
לראות אחרת את אותו מושג.
"שועל-שועל: הנץ שלך נחת על הר הזית!
שלי יכול רק פה. אכפת לך? תבין, אני מעט מודאג..."
