כַּמָה נַעִים הַ"לא בְּסֶדֶר"!
מַה לא בְּסֶדֶר ה"נַעִים"!
הוֹלֵך מְעֵבֵר לְהִילוּך הַעֶדֶר,
מַבִּיט בְּעֵין גְדַיִים, בְּעֵין טְלַאִים.
מַה לא מַתְאִים זֶה הַ"בְּסֶדֶר",
אֵינוֹ בְּזְמַן, אֵינוֹ גָם בַּמַקוֹם
נִפְתַח הַפֶרַח וְכִּיסַה נִיחוֹחַ חֶדֶר,
אַך הַחַלוֹן נוֹתַר מוּגַף, מַסְתִיר מָרוֹם.
צוֹמֵחַ פְּרִי אַסוּר, בִּקְצֵה הַגָן פּוֹרֵחַ
הַעֵץ, אֲשֶר נוֹשֵא אוֹתוֹ בְּגַאַוָוה.
הוּסַר כְּבָר הַאִיסוּר, אַך אֵין הַעֵץ שוֹכֵחַ
שְזֶה מִכְּבַר כַּבְתָה לָה בְּסַמוּך הַלְהַבַה.
נִמְשַך החוֹטֵם אֶל עַלֵי הַפֶרַח,
רֵיחוֹ מָתוֹק, אַך מַגַעוֹ הוּא לא יַרְגִיש.
עִקְבוֹת דָבּוּר אֵינוֹ פִסְפֵס, אֵינוֹ שוֹכֵחַ,
אֵינוֹ מַכְנִיס הַחוֹטֵם אֶל תוֹך עֶסֶק בִּיש.
הוא מִתְיָיגֵעַ, הוא רוֹצֶה אוֹתוֹ לִבְלוֹעַ,
לַחוּש אֶת מַגַעוֹ בְּכָּל צְדָדַיו
אַבָל כַּרֵגַע אֵין לוֹ מַעַש, אֶלָא רָק לִדְמוֹעַ,
וְלְהַרִיחַ, וְלְהִיוָותֵר עָנָיו.
