כל שנותר לי הוא לחכות,
שתבוא הדעת
ותתיישב
בתוכי.
גל י-ה
-
בחיפושים, ולא בחקירות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת?? נו, ודאי לא הבנתי, אני בכל אופן לא הייתי מחכה אלא מיישבת אותה בדעתי, בתוכיותי :) מה פתאום לחכות, זה סתם מכניס לציפיה, ובסוף מה? (אפילו כרית אין לציפיה:) באסה, אז יאללה קומי עורי, תכף בא אורך... והלילה הזה רווי כוכבים משמיים אלייך קורצים אהבה, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] ביאור קצר-ארוך הייתי צריכה לדייק יותר בניסוח, אשמח אם תוכלי לעזור לי למצוא את המלים לתחושה... יש לי בעיה גדולה. אני לוקה בחוסר סבלנות. חוסר סבלנות לפרטים קטנים, חוסר סבלנות לתהליכים (מה שמפריע מאד כשעוסקים בעבודה חינוכית). זה מפריע לי אפילו לסדר את החדר כי אין לי סבלנות לזה. בכל אופן- זו מידה שאני צריכה לעבוד עליה המווון. לפעמים אני כל כך נחפזת לעבוד על איזו מידה מגונה בילהלן- חוסר הסבלנות, עד שכל העבודה שלי לא שווה כלום, כי אין לי את הסבלנות כדי לעבוד עליה בתהליך מתמשך ואמיתי...ולכן, אני 'מחכה' שהדעת בתוכי תתישב ואז יהיה לי מה שנקרא 'יישוב הדעת'. מה שאני מנסה לומר זה שכדי להשיג את המתנה שנקראת "יישוב הדעת", צריך סבלנות, כלומר "יישוב דעת". מעין אבסורד שכזה. (ולכן קראתי לזה 'המתנה', שמשמעותה היא גם ציפיה, וגם ה-מתנה) אקיצור, ממש מתנצלת אם שיגעתי אותך, או קדחתי יותר מדי. מקווה שהתמונה הובהרה, ואם לא-עשיתי כמיטב יכולתי... וממש תודה על התגובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני דוקא התחברתי..קצר קולע ומעולה! תמשיכי לכתוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] מתנה בהמתנה במשפט אחד יפיפה! התובנה היא המתנה. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, ממש תודה! זה ממש מדרבן... לענין האם והבת- אכן בתחילה התלבטתי קלות, אולם לבסוף החלטתי להשאיר זאת כך... לילה טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] חשש מוכר... נעצבתי לראות שגם נכון... כתוב טוב מאד [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. רעיון יפה. אם כי היה לי עמוס פרטים, אולי כדאי לשים רווח של שורה וחצי אבל יכולהיות שזה רק בגלל השעה המצאורחת שקשה עלי הריכוז. תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] נקודה דוקא ה'חיבוק הגברי', נראה לי שזה בא להראות שהחיבוק הוא לא 'רומנטי', אלא בא ממקום של חיפוש משען כלשהו. להיפך מ'חיבוק נשי', חיבוק גברי הוא יותר של 'אחוות לוחמים', ולא מיני. (תרבות המערב ניצחה אותנו. המתירנות גורמת לנו לראות בכל דבר, את הדברים האסורים, וחבל...) *תקראו לי תמימה, כך אני רואה את הדברים, ומה שהתרחש אז בלב המחבר, רק הוא יודע. בכל אופן- נכון לעכשיו אני סומכת. ** ולכל החב'רה שכתבו פה על חופש יצירה- אתם מומזנים לקרוא ולכתוב את הגיגיכם ב'במה חדשה' (ומשוחררת, ופרוצה, והרסנית). אנחנו (מבקרי אתר בעל גוון דתי) לא דוגלים ביצירה חופשית, אלא ביצירה חירותית, ויחי ההבדל הגס. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש מדהים, באמת תודה והסימן שאלה הזה שננעץ בלב ומסתובב... [ליצירה]
- [ליצירה] חד וקולע למטרה. דע מה שתשיב... [ליצירה]
- [ליצירה] שאלה ליוצר- כשאתה כותב 'התקווה'- אתה מתכון כסמל למדינת ישראל, או תקווה באופן כללי? כי אם כונתך לתקוה באופן כללי, אז חוששתני שאינך אלא טועה... אחרי כל כך הרבה זמן להרים ידיים? לא חבל, שניה לפני קו הסיום?...עד כאן לענין התוכן. לענין הסגנון, מאד מאד אהבתי את השימוש במונחים של חירום וצבא. אצלי באופן אישי זה יצר תחושה של 'ישראליות' שממש הוסיפה. בקיצור- ממש אמנות. [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך חזק, כל כך עצוב הקראתי את השיר הזה עכשיו לאמא שלי שתחי', והיא אומרת שמה שעצוב זה שיש הרבה כאלה... ישר כח שהבאת את זה לתודעה... [ליצירה]
- [ליצירה] עם כל כמה שמאסתי בסיפורי פרידות מרגשות, זה היה באמת חמוד ונוגע. ונורא זורם. [ליצירה]
- [ליצירה] "רבונו של עולם, אם נדבר גלויות, לפעמים אין לי כח בעולמך להיות..." [שולי רנד, איכה] טוב שאת שמה את הדברים על השולחן בלי חסימות מולו. רק ככה תוכלי להסתדר בחיים. נ.ב. דנדו'ש זה שם שמשום מה ממש מחמם את הלב. זה נחמד שם כזה אחרי כל השמות העמוקים מני ים שמסתובבים פה... [ליצירה]
תגובות