כל שנותר לי הוא לחכות,
שתבוא הדעת
ותתיישב
בתוכי.
גל י-ה
-
בחיפושים, ולא בחקירות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת?? נו, ודאי לא הבנתי, אני בכל אופן לא הייתי מחכה אלא מיישבת אותה בדעתי, בתוכיותי :) מה פתאום לחכות, זה סתם מכניס לציפיה, ובסוף מה? (אפילו כרית אין לציפיה:) באסה, אז יאללה קומי עורי, תכף בא אורך... והלילה הזה רווי כוכבים משמיים אלייך קורצים אהבה, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] ביאור קצר-ארוך הייתי צריכה לדייק יותר בניסוח, אשמח אם תוכלי לעזור לי למצוא את המלים לתחושה... יש לי בעיה גדולה. אני לוקה בחוסר סבלנות. חוסר סבלנות לפרטים קטנים, חוסר סבלנות לתהליכים (מה שמפריע מאד כשעוסקים בעבודה חינוכית). זה מפריע לי אפילו לסדר את החדר כי אין לי סבלנות לזה. בכל אופן- זו מידה שאני צריכה לעבוד עליה המווון. לפעמים אני כל כך נחפזת לעבוד על איזו מידה מגונה בילהלן- חוסר הסבלנות, עד שכל העבודה שלי לא שווה כלום, כי אין לי את הסבלנות כדי לעבוד עליה בתהליך מתמשך ואמיתי...ולכן, אני 'מחכה' שהדעת בתוכי תתישב ואז יהיה לי מה שנקרא 'יישוב הדעת'. מה שאני מנסה לומר זה שכדי להשיג את המתנה שנקראת "יישוב הדעת", צריך סבלנות, כלומר "יישוב דעת". מעין אבסורד שכזה. (ולכן קראתי לזה 'המתנה', שמשמעותה היא גם ציפיה, וגם ה-מתנה) אקיצור, ממש מתנצלת אם שיגעתי אותך, או קדחתי יותר מדי. מקווה שהתמונה הובהרה, ואם לא-עשיתי כמיטב יכולתי... וממש תודה על התגובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני דוקא התחברתי..קצר קולע ומעולה! תמשיכי לכתוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] מתנה בהמתנה במשפט אחד יפיפה! התובנה היא המתנה. [ליצירה]
- [ליצירה] נקודה דוקא ה'חיבוק הגברי', נראה לי שזה בא להראות שהחיבוק הוא לא 'רומנטי', אלא בא ממקום של חיפוש משען כלשהו. להיפך מ'חיבוק נשי', חיבוק גברי הוא יותר של 'אחוות לוחמים', ולא מיני. (תרבות המערב ניצחה אותנו. המתירנות גורמת לנו לראות בכל דבר, את הדברים האסורים, וחבל...) *תקראו לי תמימה, כך אני רואה את הדברים, ומה שהתרחש אז בלב המחבר, רק הוא יודע. בכל אופן- נכון לעכשיו אני סומכת. ** ולכל החב'רה שכתבו פה על חופש יצירה- אתם מומזנים לקרוא ולכתוב את הגיגיכם ב'במה חדשה' (ומשוחררת, ופרוצה, והרסנית). אנחנו (מבקרי אתר בעל גוון דתי) לא דוגלים ביצירה חופשית, אלא ביצירה חירותית, ויחי ההבדל הגס. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'... כתוב כל כך יפה ונוגע! הצלחת לשדר ממש טוב את הבלבול של המשבר...המשפט בסוף היה ממש חזק, הכתיבה פשוט מרתקת! מאד מקוה שזה לא על בסיס סיפור אישי, ואם כן- אני איתך... [ליצירה]
- [ליצירה] אח... הגבורה שבחסד... ממש לתפארת... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון, אם כי נראה לי שזה לא מספיק "מתייפייף" כדי להיות שיר. נוטה יותר לכיון ה'מונולוג'. מזכיר לי שתמיד כשיש קשיים , אפילו קטנים, יש ענין להזכיר לעצמנו שתכל'ס- בשביל זה אנחנו כאן... מה קוראים אותו "אדם לעמל יולד", 'סיסמתי' ככל שישמע, ההתמודדות מול הקושי- היא, היא המטרה. (שמעתי מהרב טל , ואהבתי מאד) אז איך היינו אומרות באולפנה? "שנזכה"? שנזכה... נ.ב. אהבתי את ההקבלה של -אור גדול, חיוך קטן. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מי לא מכיר את זה?... [ליצירה]
- [ליצירה] באמת היה חסר מישהו שיכתוב על הציר הזה של יום כיפור-פורים, ועשית את זה יפהפה. אם כי- בכל זאת, הייתי מצפה לנעילה קצת יותר אופטימית של פורים... [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרפת בשמחה למקהלת המפרגנים. אני ממש יכולה להריח את אדי האלכוהול מתערפלים סביבי. שיחקתותה [ליצירה]
- [ליצירה] לא! רק בלי תרגום. לא הבנת, אז לא משנה... התרגום עוקר את העצמיות, הוא חיקוי אפרפר ועלוב. על אף שיש בו פתח להבנה. מי שלא הבין- שלא יבין. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה משל שאני נוברת פה ביצירות אהבתי מאד. לא הבנתי עד תום, אבל זה כל הקסם... [ליצירה]
- [ליצירה] מה שנכון- נכון תמיד עצבנו אותי השיחות האלה באולפנה, שלא נותנות משמעות לעמל, ומשאירות מקום רק ל'אורות', (במובן של אורות וכלים...) [ליצירה]
תגובות