כל שנותר לי הוא לחכות,
שתבוא הדעת
ותתיישב
בתוכי.
גל י-ה
-
בחיפושים, ולא בחקירות
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] באמת?? נו, ודאי לא הבנתי, אני בכל אופן לא הייתי מחכה אלא מיישבת אותה בדעתי, בתוכיותי :) מה פתאום לחכות, זה סתם מכניס לציפיה, ובסוף מה? (אפילו כרית אין לציפיה:) באסה, אז יאללה קומי עורי, תכף בא אורך... והלילה הזה רווי כוכבים משמיים אלייך קורצים אהבה, כּנרת [ליצירה]
- [ליצירה] ביאור קצר-ארוך הייתי צריכה לדייק יותר בניסוח, אשמח אם תוכלי לעזור לי למצוא את המלים לתחושה... יש לי בעיה גדולה. אני לוקה בחוסר סבלנות. חוסר סבלנות לפרטים קטנים, חוסר סבלנות לתהליכים (מה שמפריע מאד כשעוסקים בעבודה חינוכית). זה מפריע לי אפילו לסדר את החדר כי אין לי סבלנות לזה. בכל אופן- זו מידה שאני צריכה לעבוד עליה המווון. לפעמים אני כל כך נחפזת לעבוד על איזו מידה מגונה בילהלן- חוסר הסבלנות, עד שכל העבודה שלי לא שווה כלום, כי אין לי את הסבלנות כדי לעבוד עליה בתהליך מתמשך ואמיתי...ולכן, אני 'מחכה' שהדעת בתוכי תתישב ואז יהיה לי מה שנקרא 'יישוב הדעת'. מה שאני מנסה לומר זה שכדי להשיג את המתנה שנקראת "יישוב הדעת", צריך סבלנות, כלומר "יישוב דעת". מעין אבסורד שכזה. (ולכן קראתי לזה 'המתנה', שמשמעותה היא גם ציפיה, וגם ה-מתנה) אקיצור, ממש מתנצלת אם שיגעתי אותך, או קדחתי יותר מדי. מקווה שהתמונה הובהרה, ואם לא-עשיתי כמיטב יכולתי... וממש תודה על התגובה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני דוקא התחברתי..קצר קולע ומעולה! תמשיכי לכתוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] מתנה בהמתנה במשפט אחד יפיפה! התובנה היא המתנה. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק! ממש מבטא היטב את כנסת ישראל, סיפור חדש-ישן. נורא, נורא אהבתי... עוצמתי וכן... ממש כל הכבוד שלקחת את הנושא הזה שהוא במובן מסוים שורש תפקידנו ומהותנו בדור וגוללת אותו למסכת אחת, בשפה שמדברת לכל לב יהודי... יישר כח גדול! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי, בעיקר בגלל שזה לא המשיך במסלול צפוי של 'אהבת המזדהים'. כתיבה טובה שממש מעבירה את המחשבות. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון, אם כי נראה לי שזה לא מספיק "מתייפייף" כדי להיות שיר. נוטה יותר לכיון ה'מונולוג'. מזכיר לי שתמיד כשיש קשיים , אפילו קטנים, יש ענין להזכיר לעצמנו שתכל'ס- בשביל זה אנחנו כאן... מה קוראים אותו "אדם לעמל יולד", 'סיסמתי' ככל שישמע, ההתמודדות מול הקושי- היא, היא המטרה. (שמעתי מהרב טל , ואהבתי מאד) אז איך היינו אומרות באולפנה? "שנזכה"? שנזכה... נ.ב. אהבתי את ההקבלה של -אור גדול, חיוך קטן. [ליצירה]
- [ליצירה] הרבה זמן לא נהניתי ככה מסיפור. נורא אהבתי את השילוב בין העולם הנפשי הפנימי שלו לחוקי הפיסיקה. סיפור מהורהר אבל קליל, וממש הצלחתי להרגיש את המציאות של הקרוון והגבעה ממרומי ביתי בקומה השלישית מול הפנטיום. אהבתי מאד את הניסוח הקולח והטבעי, ממש כמו מונולוג ספונטני כזה. והכי- שהצלחת לעשות את זה בלי גרם פיוטיות מיותרת. באמת תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] חד ונוקב, בעיקר בגלל ההתרסקות בסוף. פסיכולוג כי יקראהו יטען שלכותב ניסיון קשה בחייו במערכת זוגית. שתזכה לסנן. [ליצירה]
- [ליצירה] התחברתי מאד. לא כל כך לחלק הראשון, בעיקר לחלק השני מ"עכשיו אני כבר גדולה". וממש אהבתי את "מעניין הקטע הזה, שככל שגדלים היכולת להביע רגש קטנה.זה כאילו ששטח הפנים של הלב הולך וקטן והרגש לא יכול לפעפע מקרבנו, רק בשקט , רק בחושך לובש צורה של פרח, של מילים או של דמעה".. הרהרתי בזה הרבה ונתת לזה את המלים הנכונות. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'... כואב... המרחק בין האב שכל כך רוצה לגונן ולנחם את בתו, ויודע מול מבטה הקפוא שלעולם לא יוכל לצמצם אותו ולהחליף את מקומה של האם, הרעיה, הנעדרת. חסרונה של האם כל כך מורגש ברגע הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] פסיכוטי, במובן הטוב של המילה שיר מקורי ויצירתי. עורר אצלי משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] רילקס, חבר'ה, רילקס.... זה ילד בכיתה ד. שובל! שים משהו משלך, אנחנו נשמח לא פחות... [ליצירה]
- [ליצירה] מקורי ומענין... בשורה שראוי להפיץ... לכל אותם המבוססים רגליהם בשלג לפיסגה הנכספת. [ליצירה]
תגובות