בת העין מטפטפת
שיריה
דעתה
ודמעותיה
מבין קונכית המוח
תולעת
הדעת יוצאת
אל עבר התפוח
בעץ הסמוך
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שיר מקסים. ירושלים המערסלת, הזקנה, אך החובקת [ליצירה]
- [ליצירה] זכרונות בין גאות לשפל בין ים לחוף מהדהדים האדוות בלבי סוחפים את אצות הדעת את אצות התבונה והיצירה הלאה, בין מתלולי החוף ניתן למצוא אותם פזורים למאות ואלפים, אפשר ליטול אפשר להשליך אי אפשר להתעלם. [ליצירה]
- [ליצירה] כנות, לב קרוע בין שני עולמות. והשאלה הנשאלת: האם אעיז? [ליצירה]
- [ליצירה] אל תאמרו עליה חשבתי שאתה מתכוון למישהי: אל תאמרו עליה שהיא שחרחורת. ואז שמחתי, חשבתי שעברת לכתוב שירים אנושיים, על סיעורי הנפש של האדם. התבדיתי. אבל עדיין אני מצפה [ליצירה]
- [ליצירה] :-) חביב מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] אנטו מלכה...(איך לא חשבתי על זה) מכתב משעשע ומקורי ביותר אל דמות עבר מן ההיסטוריה [ליצירה]
- [ליצירה] אכן פינקסון גם יפה וגם חכמה [ליצירה]
- [ליצירה] ברוח נפנף... אני זוכר שלקרובי משפחה שלי היה שכן שקראו לו נפנף והוא היה מחלל שבת וגר קומה מעליהם. והם היו חרדים. פעמח'ת אחד מהקרובים התעצבן, לקח מקל של מטאטא ודפק על התקרב שהייתה הרצפה שלהם כשהוא מצעק: "נפנף נפנף! גויים - מחללי שבת!" ואולי הם היו קומוניסטים. אנא עארף? אולי הם אימצו את ירושלמי כשעלה ארצה... הסבר אחר- ירושלמי לא זכה מעודו לנפנף על המנגל ועמי תקווה שיזכה לנפנף ולטעום ממטעמי על האש כגון קבב, שישליק, נקניקיות ומיני תרגימא אחרים שמעלים בי רעבון ותיאבון, בדרך הבייתה אקפוץ אולי לפלאפל טוב או לשווארמה על הנפנף. [ליצירה]
- [ליצירה] חרטה מתחרטת בלב נחרטת חרטה מתחרטת ובועטת בלב כל חי אמצע החיים נשמת אפיי בין לב ועיים [ליצירה]
- [ליצירה] ---- חכם ומחכים תודה! [ליצירה]
תגובות