בְּפִּנּוֹת הַיָּמִים חִילַצְתִי אֵיזֶה שְׁבִיב קִיּוּם,

שֶׁהָיָה קָבוּר עָמֹק בְּתוֹךְ הַתּוֹדָעָה.

דִיבוּרֵי הָרְחוֹב הַמְפַכְפְכִים

מֵאֹזֶן לְאֹזֶן                    

הֵשִׁיבוּ אוֹתִי לְחַיִּים.

פַּעַם קָשַׁרְתִּי חַרוּלֵי מִלִּים בְּשַׁרְשֶׁרֶת,

הַיּוֹם זֶה רַק הָרֶגֶשׁ שֶׁקַּשּׁוּר

עוֹד לְיָמִים הָאֵלֶה

בָּהֵם הַכֹּל הָיָה עֹנֶג חִיּוּךְ,

אֲנָשִׁים הָיוּ שוֹחַרֵי אֱמֶת,

וְלֹא זַיְיפַנִים שְמוֹכְרִים בְּגְרוּש,

אָהֲבָה

הַיוֹם אַנִי מֵשַמֵרֶת פִּיסוֹת נְבִיעַה,

לִכְדֵי פַאַזֵל קִיוּמִי.