כמו שרידי אשליה
.
שהייתה ואיננה
כותב המשורר-לעבר הבמה,
הוא בלא הכנה משגרת חיו יוצר
ברדת המסך חבוי כאחר
הצופים המצויים

במחיאת כף מריעים

על האשליה אינם יודעים
והוא בכישרונו את הקהל ינעים

כן זו " האשליה " המצויה

בהעדר מציאותו היא מתכלה
עד שיעלם לו השחקן
האשליה ועימו הפורקן

אנו כשחקנים המופעים בשירינו
מול הקוראים שהם קהלנו.
בעל כורחנו בימי חיינו
נכתבים הדפים שנערמים

לערמות של מילים..