הדברים כולם נגמרים בלחישה דקה.
כי אהבתי.
אותך. ורק אותך. ועל אף שכתבתי לאחרת
אינך מאמינה. ואיך תאמיני?
ספר המידות מודד לי קצר קצר וסוגר כריכתו העבה על שפתיי.
את- אינך מאמינה
ואני- שהתחלתי להאמין. מתקשה מתרכך ונשבר.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] שנה טובה לתמי ממי [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי גם אני. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי במיוחד את הבית האחרון. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר. התחלה מסורבלת. [ליצירה]
- [ליצירה] אלמנט החריזה הולך ומתהווה עם השיר? לא כך בבית ראשון. עבודה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה לך, רביעית:) [ליצירה]
- [ליצירה] איפה הקטן? [ליצירה]
- [ליצירה] תודרה בה. [ליצירה]
- [ליצירה] האם לכל שיר חייבת להיות משמעות עמוקה? האם השירים נטווים סתם כך כצילום חסר משמעות? כמה צילומי שקיעות ישנן בעולם? וצילומי שקיעות שלך? לפעמים, כתיבה- כצילום מילים- כתמונה ואם נכתבו אין אדם בעולם שיהיה צודק אם יאמר "חסר משמעות או פואנטה". הפשטות- כיופי הבריאה יופי הבריאה - בפשטותה הדברים המופשטים על ספת החדר. וסותם. [ליצירה]
- [ליצירה] טעות לשונית בבית שני. קשר לבתים הקודמים. בתים? "את צרור שיריי שכתבתי בלב הם זרקו במחי יד. לא הבחינו בייסורים וכאב וקרעו בגסות כל אחד. אך נפשי הפצועה המשיכה לכתוב, מתפללת לידיי זהב שיטפלו וינהגו בה בטוב ושמישהו אותה יאהב. והנה אדם יקר את מילותיי מלטף ומחבק כל שיר ושיר את שבריי הוא כעת אוסף ובאהבה את כתיבתי מאיר". אם תורידי כי מיני "ווי" חיבור, אולי יסתדרו בשורות מילותייך. לא לכפות על המסגרת. [ליצירה]
תגובות