מביטה היא בעיניו, מעייניו-
ושמשו זורחת עליה, בהילת אוהבים זהובה.
בין קימורי גבותיו שחר הנץ- ושם האיר גם הליל
ידיו מנגנות על פסנתרי היום
ושיריו כל ליבה.
ריחו מתוק כנשימת הרוח בהרי ירושל-ם
ושערו רך כעלי הורד, מתעגל לגבעות נמוכות
שפתיו, טעמן כשל הדבש, ומגען - -
פרפרים ממלאים את חזה ליבו
מחבק ברכות, נוגע בלב. נוגע כל כך-
וכואב.
זו השירה- השירה-
מן המדבר הבאתי אותך,
אספתי לנפשי את דמותך, מקרבת בחשאי, לוטפת גופך
וקושרת אותך בסרט דק אל מתנת חיי, כל כולי.
זוהי שירתה- שירתה- שירת החוף לים,
והרקיע לים, שירת החושך לאור,
שירת האהבה, שירת העולם.
ובדמעות מתוקות מאין כמותן-
אזרע את אהבתך בגני
כי זוהי שירת הגן- ושירת השושנים.
זוהי שירת האוהבים.
תגובות