מי יוכל לפאר-
את שארית הקודש לשמר.
בקול נעים ומזמר,
בניגונים לשורר.
את הרגשתה שוב יעורר,
ובדמיונה הוא מצטייר-
החזון המתבקש
כאור עליון עוטה לובש.
בנעימת הרוח בניגון מופלא,
בתפארת פנימיותו הוא נִתְעָלַה.
ניסיון בעל תוכן ומהות נשגבת
זיק של דמעה על לחייה היא שוב רועדת.
תגובות