בס"ד
מבול של מחשבות,
וים של חרטות.
אל המוני תהיות , צפים.
כרוחות של סתיו עפים.
גשם של שמחות,
שמש עמומה, זריחות.
צעדים רטובים במי קור,
מנת חלקם של מחפשי האור.
עייפים בני האדם,
מלהשיג אושרם.
אינם מכירים בעובדה,
שהוא אל מולם.
מה ישיב חפצם
מקור תקוותם?
בחלוף עוד עונה
איתם תישאר
אמונה.
היא איתנה.
אינה משתנה.
כמו עונות השנה,
החולפים.
תגובות