באישון הליל,

בא אל מולי.

משנתו הסדורה,

בשמץ יוהרה,

מלמל בפיו:

מהו טיב.

פגמיו הנראים,

אלו שמצויים-

לגלויים חבויים.

פניו עפר,

לבשו כבר,

להזכירני -

בא אל מולי

ואמר:

בבדידותך היית

ותשארי.