השמיים השליגו, בלַבנם הכל; הבתים והשדות, עטו צוחַר. רוח קטבית, נשבה בסַעור, בהפילה כלפי – מטה, פתיתי – זוהר. הכל עטה צחור, כפֶלֶם – יוני השלום; צמרות – הרים וגגות גורדי – שחקים, לבשו אדרת של חורף. הרקיע, נדלק כים – כחול; האוויר רווה – זוך וטוהר…