מטאורים זוהרים
נושרים אל חיק
כוכב ארץ
הם מאירים אור נגוהות
המדבר בשם מה
פעם גם הם היו
חלק מכוכב
ששת המיליונים
ואיננו
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כתיבה פוליטית. הבעה יפה. שפה מליצית שופעת דימויים. לו יהי שלום :-) [ליצירה]
- [ליצירה] --- נחריב ישן? ומה אם הוא רוצה להמשיך לישון? [ליצירה]
- [ליצירה] --- נשטף לבי כעין געש גלים מאררים המכלים ימי :-) [ליצירה]
- [ליצירה] דוק הרוצה להיפתח ולהיות מילה אחת גדולה [ליצירה]
- [ליצירה] הניתוח השבועי שלי מה אשורר לך אהובה ומי הקט אנוכי עטי לא יעמיד הרי לך יתד נאמן את כחול עיניך מני אדרבא, הפוכי את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן הדובר פונה אל הנמענת – האהובה. באמירה כי עטו לא יוכל לתאר את הודה והדרה =כאן לא הבנתי את התקשיר של "את כחול עיניך מני אדרבא הפוכי- את הררי הצחור בינות שפתי הארגמן" = מהי הכוונה כאן? אני הבנתי כי העט לא יוכל לתאר את יופיה והדרה של העומדת מול הדובר ידֵך הענוגות מעל ראשי הסֵרי נשליני אף משובל-שמלתך אחֶר אז תאהבי, לו התמסרי אמותה! די במלתך "ידך הענוגות מעל ראשי הסרי"- היא אוחזת בראשו. סומכת ידיה על ראשו, ואולי לא מדובר פה ביד פיזית. אולי המוזה היא זו שסומכת ידיה על ראשו ואינה מרפה, וגורמת לו לכתוב את השיר או לפנות אליה. "אחר אז תאהבי – לו התמסרי" זו תפנית בשיר – מה קרה בין הבית הראשון לבית השני- אין כתוב כאן ואין מידע, יש פער במידע, הקורא תריך להשלימו. שהרי בבית הראשון הדובר היה "דלוק" על העלמה ואילו בבית השני אנו מגלים שהוא אולי דוחה אותה. עד מוות: "אמותה! די במילתך!" [ליצירה]
- [ליצירה] --- קוצים כאזהרה -אל תתקרב, אל תתעסק הצמחת קוצים -כתוצאה מנסיון מר של העבר שיר יפה וחכם [ליצירה]
- [ליצירה] השתמשתי בנקדן של סנופי [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חכם עם מוסר השכל ולקח [ליצירה]
- [ליצירה] יסור יסרני י-ה ולמוות לא נתנני בברכת רפואה שלמה [ליצירה]
- [ליצירה] פרחים רעננים בין אור לחושך. בין קור לחום. חלק מן העלים כבר נופלים ומשתלבים עם צבעי הרקע.. ציור נהדר [ליצירה]
תגובות