מטאורים זוהרים
נושרים אל חיק
כוכב ארץ
הם מאירים אור נגוהות
המדבר בשם מה
פעם גם הם היו
חלק מכוכב
ששת המיליונים
ואיננו
אביב וסתיו
-
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] עדת הכונפות פורשת כנפיה דורכת בטלפיה, פני עגל רבוע עם איפור צבוע. כנופית הכונפות במראן מעלפות ולא מחמת יופיין ולא מחמת אופיין אלא בשל כיעורן וקירזול שערן. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בזה משהו- האדם הוא החיה היחידה ההורגת את בני מינה שלא לצורך הישרדות. הבעה יפה. בייחוד שורת המחץ האחרונה [ליצירה]
- [ליצירה] --- הבעה נחושה!!! אך בסופו של השיר אמרת: ממנו נשוב מנצחים. ואז מה. את מי תשים עליך כמנהיג? מי יורה את הדרך? [ליצירה]
- [ליצירה] שיר עוצמתי וכואב. איני יודע אם אלמנט החזרה על המילה "איבדתי " מפחית מעוצמתה של המילה או גורם להפנמה של המילה הזו בקרב הקורא :-) [ליצירה]
- [ליצירה] אתה בונה מארג חיים שלם בשיר זה הכולל: ילד, נער אדם וזקן ומכניס אותם אל חיי יצירתם על אודות עקירת היישובים בתקופת ההינתקות. ח.ח. על הקומפוזיציה! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים אבל יש על מה לשיר ותמיד יהיה, כי הדימיון שלנו עובד בשותפות מלאה עם הזיכרון ואינו נותן לו מנוח :-) אהבתי כתיבתך יא קטן גדול [ליצירה]
- [ליצירה] המשורר היוצא למלחמה: עת נדם ליבו נדם העט שבו שהיה כותב פניני פנינים של ניגונים ומילים ושירים אהובים שגוועו בירי הרובים [ליצירה]
- [ליצירה] בריחה, תובנה והעלאה על הכתב אהבתי את היומיום של שירך [ליצירה]
- [ליצירה] קר ויקר איזה יופי, אתה מדמה את האבן למשהו קר המונע רגשות, אך מאידך למשהו יקר (אני אישית משווה את האבן שעל לבי למן מועקה מצטברת) בהמשך אתה כותב כיצד אתה מנסה להמיס את האבן הקרה ומפרט מה מכילה/ מה מכיל המחצב הזה, עד שלבסוף אתה משלים עם החיסרון האנושי ואתה כותב: "אמשול בכוחות" [ליצירה]
- [ליצירה] --- אש קודש ומתוכה זולגות דמעות איזה אוקסימרון יפה! [ליצירה]
תגובות