אנשים צמרות ואזובי הקיר

צמרות העצים ראשם בשמים,

להם ידמה כי קרובים אל האל.

באזובי הקיר בלעג יביטו,

וחשים כי בא הגואל.

בתחושה עילאית פדחתם אל על,

אפם זה מזמן בענן.

עת סופה מגיעה, ראשיהם נכרתים,

רק הקיר לאזוב כמשען.

מאז העצים לקח למדו,

לא ללעוג לאזוב על הקיר.

רק האדם זאת לא הבין,

לחלש לעזור, בתודה להוקיר.

                                                  14.1.06