בס"ד.
אם ראית, דור שמתבוסס, מחד בקיאו ומאידך בתילי תילים של הלכות מפולפלות ואשר תוצאותיהן : עינוי דין וחילול שם שמים. אין לך להבין, אלא, כי נפלה שגגה נוראית בפני פרנסיו הרוחניים של אותו הדור , שלא השכילו להחליף את משקפיהם , עד כי, אין ולא קרן שמש אחת, שזורחת מאירה בהם, ומימלא התמונה אפלה ועכורה.
: הפסוק המכונן לכאורה בעניני גירושין
כי יקח איש אשה בעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה .מביתו ". פסוק זה ,למרבה הצער, פתיל חייו, נגדע באיבו. מבועיו השופעים והמיצרים פתרונות אנושיים תורניים זכים נסתתמו ומזה, עשרות דורות, רק מפני שכופים עלינו שמי נחושה נוקשים ואכזריים ובניגוד גמור לנשמת אפה של תורת ישראל. מלטשת הזמן זה דורות ממתינה לפוזז את כל זוהרו של מקרא זה, ולרווחתינו כולנו . כן בפסוק מצויים כל אותם היסודות המניחים פתרונות אנושיים , הוגנים ואופטימליים להסיר כליל, וסוף סוף, מחיינו את כל אותן מכשלות נוראות, שבעניני נישואין וגירושין. תורתינו תורת אמת של :וחיי בהם .ולא חלילה, שימות בהם, שבע מיתות בית דין בעינויו של אותו הדין.
אם כן , כל מילה בפסוק זועקת למיצויה העכשווי, ה"כי" הפותח, מתחבר לכאורה למילה המיותרת : "והיה" והתוכן המהותי של מילה זו, מסבירה, מדוע נקט גם המקרא דווקא, בלשון עתיד "אם לא תמצא..." . הביטוי : "והיה" בנסיבות הענין, הינו כאמור, ביטוי מהותי של תוכן מהותי דומיננטי. ה"כי שבתחילה מתיחס גם איליו . אם כן, אדם שלוקח אישה מ"יוצרה", הוא לוקח ובתנאי של : "והיה" ומשהוא ממש בה, מנהג בעלים, מצופה ממנו, להשרות בה "שמחה" . "והיה" בהיקשר זה,הוא גם, מימוש שם הוויה של הקב"ה באמצעות השמחה , שהרי רק בכך, שם "י-ה" ביניהם. ואם חלילה, לא מתקיים ה"לקח והמתן" הזה, שבין האיש לקב"ה, באשר האישה , אינה מוצאת חן בעיני האיש ואין זה משנה מה העילה או הסיבה . תהליך זה, שמכאן ולהבא, אסור לו שימשך יותר מכדי : "ספר" . קיימת כאן חובה אבסולוטית, להתחיל ומיד עם השבתת השמחה הראשונה, לכתוב ה"ספר" הביטי ספר, לא בכדי נבחר, ישלו שתי משמעויות משלימות האחת, זמן של לא יותר משנה אחת, כמו קריאת וכתיבת ספר תורה. ושנית אם תהליך מוגדר זה של הליכים שאסור שיתמשכו יותר משנה אחת, מופר, כי אז, מופר חלילה גם ספר התורה והופך חלילה פלסתר. . אם כן הביטוי "ספר" נבחר בהיקשר זה , לא בכדי, תורת ישראל אומרת, "כריתות בין איש לאישה מחייבת, זהירות, שיקול דעת ועדינות של כתיבת ספר תורה .
יסוד חשוב זה ,שלא למשוך בשום פנים ואופן הליכים של גירושין, יותר משנה אחת, נלמד גם ממקור נוסף ומקל וחומר, . שהרי אם בתחילת הנישואין הטילה התורה חובה על ,האיש לדקדק ולשמחה במיוחד לפחות שנה אחת ראשונה הרי שמקל וחומר וביתר שאת, שבפירוקם של הנישואין, אסור לו בתכלית האיסור, לענות אותה, יותר משנה אחת .
הינה כי כן, כל הליכי הגירושין שנמרחים שנים על שנים והגורמים לעינויי דין קשים ולחילול שם שמים נורא, הינם בלתי נסלחים, והינם בניגוד גמור למהותה של תורת ישראל.
אבל בכך לא די, גם הביטוי שבסמוך : "ונתן בידה" הוא ביטוי אופרטיבי מהותי, לא רק טכני פרוצדוראלי . התורה מבקשת לומר בזה שניים אלה . כאילו ידה של האישה מושטת במשך כל אותה השנה. ואוי לו לאיש, שלא עושה כראוי ל"יתן בידה" . אבל התורה אומרת בזה גם הרבה מעבר לזה, היא אומרת ,כי אם האישה אינה מושיטה את ידה והיא מוכנה להמשיך לחיות במחיצת האיש על אף, שאין בה השמחה" והיא קופצת ידה, לא יוכל זה, לשלחה מביתו "[ יכול לקבל היתר לאחרת תחתיה.. משלח אומנם אותה אך לא מביתו.]... אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח , אנא חמישה שקלים לצדקה
משה אהרון
תגובות