בס"ד
להיות אחרת
זה להיות קצת
אחרת
ולהרגיש
הכי
אחרת
בעולם. זה להיות
אני
מבלי לדעת בעצם
מה
כל-כך
אחרת
בלהיות אני?!
זה לרצות להיות הכי
קצת
ולהשאר תמיד
אחרת
ולזכור
שלהיות קצת אחרת
זה
להיות הכי
אחרת
בעולם.
[ליצירה]
קצת אבל הרבה
שיר עם מעט מילים שמעביר הרבה תחושה-
תחושה של סתיו קצת מנוכר, צבאי כזה. היה לי משונה החיבור בין חיילים לריקוד של שמחה. אבל דווקא זה גורם לקורא לעצור רגע, ולקרוא שוב.
גם אני ילדה של סתיו, יש בו משהו, שגורם להתרפק, להתרגש, להשתולל ולהתכנס...
[ליצירה]
די נו! לא התכוונתי לשלוח את הכותרת של הקודם, סתם לחצתי אנטר וזה מה שיצא, אז הקודם זה הכותרת לעכשיו:
יופי, בגלל שלא הבאת לי לקרוא את סיפורך (ואנא בלי תירוצים) ניגשתי למלאכה בעצמי, והריני נפעמת:
ראשית, אני פשוט נהנת הנאה עצומה לקרוא את מה שאת כותבת, זה פשוט כיף. קולח, זורם, מובן אבל מתוחכם, עם מסר שהוא לא רק: "ועכשיו ילדים, תתייחסו יפה לילד הדחוי בכיתה" ותמיד משאיר מקום להרהר עמוקות על המדובר. שנית, נראה לי שיכלת הכתיבה שלך הולכת ומשתדרגת ומשתבחת עם הזמן, לא רק התוכן אלא גם האופן שבו את בוחרת לעצב את העלילה והתמונות בסיפור (למשל איך ששתי תמונות שונות של שני מצבים הולכות ומתמזגות אחת בשניה, וכו וכו) אז תודה רבה לך, שאת מאפשרת לי להנות מכל זה, זו זכות, באמת.
[ליצירה]
המשחק ששיחקת בשיר של נעמי שמר
הניגוד בין השיר למציאות
והמשחק מילים (הקול- הכל...)
מעידים על שיר יוצא- דופן, שאפשר לגלות עליו עוד בקריאה שניה ושלישית ואפשר פשוט להנות גם רק בקריאה ראשונה. מקסים, תודה.
[ליצירה]
דווקא זה נראה כאילו שאת כן קצת כועסת- כי אם לא היית כועסת לא היית מעלה את הנושא וזוכרת אותו... אני מאחלת לך שתזכי בהכרה בה את חפצה, כי את ראויה לה... שיהיה רק טוב.
[ליצירה]
מצטרפת למהללים
אני קוראת לזה: זעקה אילמת. ומה שיפה הוא שכל אחד יכול לקרוא לזה איך שהוא רוצה. בעיניי זה מאוד מוסיף המיקוד של האור על היד והחושך בצדדים. זה מאוד ממקד את המבט של המסתכל.
[ליצירה]
נהנתי מכל רגע! פשוט מקסים! מאוד שנון עם המטבחון והכל- תהיתי למה בחרת דווקא לנפשות הפועלות תבלינים וכלי עבודה במטבח, אבל נראה לי שזה ממש הוסיף. אני מתלבטת לגבי הסוף- אם הוא מוסיף או גורע מהסיפור ומהתובנות החשובות של גיבוריו לגבי השנאת חינם וכ"ו- אבל מצד שני הוא סוגר יפה את הכל, אז אהי חושבת שזה ממש טוב גם ככה. נהנתי מכל רגע- יש לך חוש הומור, המון דמיון,כשרון כתיבה ומסרים נסתרים שביחד הופכים למשהו שפשוט כיף לקרוא. נ.ב - למה השמות של האנשים לועזיים? הם הרי יהודים שמכינים את הבית לפסח?!
[ליצירה]
דרור, המושג של הנגיעה בגוף של עצמך הפכה להיות זולה- ומפורשת בצורה פרובוקטיבית והמונית. חבל שכך. כוונתי הייתה, בסה"כ להביע איזשהו חיבור בין הגוף לנפש מאחר שכפי שאני מקווה שהובן בשיר- החיבור לא היה קיים.
[ליצירה]
ממש דמיינתי לעצמי את הבד שנפרם, את המשהו הזה שעוד רגע קט ויתפרק- הפזמון הזה מוסיף המון לשיר. והיה לי קצת עצוב- ההשלמה האכזרית הזאת עם המציאות- הסגנון השוטף של השיר הולם אותו, בכל אופן... שיר מוצלח :)
[ליצירה]
בשמי ובשם מייק
(מה?! מה מיכל עושה פה?!- כן, היה לנו בדיוק שעה לעשות משהו וזה לא הספיק לסרט, והיה מוקדם מדי ללכת לישון, אז אמרתי: וואי, מיכל- יש אתר מה-זה- מגניב- את חייבת לראות וכך נתגלגלנו לכאן בדרך לא דרך...) טוב, אז בשמי- כבר אמרתי לך מה אני חושבת, רק שהעניין מקבל כל הזמן משמעויות נוספות ושונות בחיים שלי, ופעם אני עומדת מצד זה של המתרס- ובד"כ מצידו האחר, לילה טוב לך (השעה עשר!!! ומחר אנו קמות בשש ללמוד להסטוריה..) אני מעבירה את השרביט למיכל...
תגובות