ואני כל כך אהבתי את המעט הזה.
ולא. אין זאת חנופה. אמת לאמיתה.
בלי פוסט טראומה או טרום מודרנה, תגובתך שופעת חום ולהט גילוי . קארבר - ענק (רכשתי, והוא קנה אותי).
הממ..
מאיר יקר, אף אחד לא יכול לקחת ממך את ה"אמת שלך", וגם לא למתוח עליה ביקורת או אפילו להביע לגביה דיעה, שכן, כפי שאמרת, היא חלק מהקיום הייחודי והחד פעמי שלך, שאף אחד לא יוכל אף פעם "להבין" (או להרגיש או לחוות) באמת.
נכון. אבל זה לא מה ש"ציידת חלומות" (ליאת חומסקי?) ניסתה לעשות. היא התייחס לא לאמת שלך ואפילו לא לדרך בה אתה אומר אותה, אלא, למיטב הבנתי - לבמה. כלומר, לעובדה שבחרת להביע את האמת-חסרת-המסיכות הזאת באתר שעוסק בכתיבה יצירתית, ותחת הסווג "שירה".
העניין הוא, ששירה זו אומנות. והאומנות דרכה במסיכות. אך המסיכות שהיצירה האומנותית משתמשת בהן, מטרתן בעצם להרשות לנו להסיר את המסיכות האחרות שלנו, שנוצרו משחיקה ומ"עייפות החומר" או מהצורך להגן על עצמנו -- ולגעת בנו בדרך אחרת, מזוית לא צפויה, ולהותיר בנו חותם אמיתי.
המילים וצורת ההבעה שאתה השתמשת בהן ב"שניה" הן שגרתיות וסתמיות, ולא מצליחות לעקוף את מחסומי הציניות והעייפות ובאמת לגעת. יש מבין?
(אני מקווה שאפשר להמשיך ולפתח כאן דיון ענייני, ושלא תמצא לנכון לתקוף אותי כאן כי מטרתי אינה לתקוף אותך...)
יום טוב,
כנפי שחר.
איני בא להגן על מה שכתבתי, את אשר כתבתי כתבתי.
לא הוספת כלום כנפי שחר לדיון אלא הבעת את דעתך ששירה חייבת להיות סוג אחד של אומנות שאת חושבת שהיא כזו.
כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, השתמשתי בכל הסגנונות והסגנונות היו מסוגננות מידי ולא אמיתיות.
אני אוהב את מה שכתבתי וטוב לי עם כך ואני עדיין חושב שהתגובה של אותה " פלצנית" הייתה תגובה של פלצנית.
מאיר.
ליאת חומסקי יקרה( ואני נהנה להדגיש את שם המשפחה) עייפתי מהרדידות והחוסר הבנה שלך ושל רבים כמותך באתר זה.
את הסברי ניתן למצוא בתגובות אחרות שתקפו אותי באתר זה ואת הצביעות ניתן לראות בהשוואה לשירי "שאול מלכי" לעומת הבלדה שנכתבה כאן בידי מישהו אחר על יחסי יהונתן ודוד.
במגוון היצירות( אם בכלל ניתן לכנות אותן יצירות)שכתבתי הוכחתי שאני שולט במדיום הלירי לגווניו(כולל פרוזה ותסריטאות...דברים שרק מעטים כאן אם בכלל, מסוגלים), גם אני יכול לסחרר בליהוטטי מילים וליהוטטי מטאפורות אולם זהו שקר..שקר שרבים כאן מיטיבים לכתוב.
במחשבה הפוסטמודרנית האמת שלי איננה פחותה מהאמת שלך אולם זוהי האמת שלי. בפראפרזה על תגובתך, החוסר ליריות איננה מורידה ממה שהכותב התכוון ובמקרה הנידון הכותב התכוון לשחרר אנחה ואנחה איננה מגיעה בצורה לירית כפי שעיטוש או שיעול איננו לירי.
אמנם לא כל קובץ מילים הוא שירה ובכך חשיבתי היננה מודרנית אולם חוש הביקורת שלי הוא פוסטמודרני, מה שלא מוצא חן בעיני אינני מגיב עליו כל עוד הוא איננו פוגע בחברה סטייל שירים משיחיים ופשיסטיים, נקודה שכנראה לא חדרה לחלל שכלך,כנראה את לא הגעת לתובנה הזאת.
הגדולה בשירה איננה במשחקי מילים, חרוזים, מטאפורות, תקבולות ועוד ועוד בולשיטים שלימדו בשיעורי ספרות. לקח לי שנים לקלוט את זה ועיני נפקחו רק לאחר שקראתי את קארבר ואת בוקובסקי.
אם תקראי את סגנון הכתיבה של בוב דילן לדוגמא(מודה באשמה משוחד לגביו)את תגלי את הסלנג הדיבורי שלו, את קובץ המילים שכתבתי( והרי תתנגדי למילה שירה)השתמשתי בסגנון הדיבור בשאיפה להעביר את האמת שלי ללא מסכות.
אני לא מחפש להתריס נגד תרבות(ומהי תרבות ? משמעות פומבית המובעת בידי שיח/טקסט- קליפורד גירץ) לו הייתי מחפש להתריס נגד תרבות הייתי צריך להמציא סגנון חדש שעדין לא נשמע ונכתב אבל שנות ה50 בארה"ב הקדימו אותי במספר שנים. אני לא מחדש שכן מילה היא סופית( עייני בהסברי בשאר התגובות שתקפו אותי) אולם הקול שלי עדין לא נשמע ולא נכתב ובזאת אני כן מחדש, בלי יותר מידי התיימרות, יש את החותם והגנון שלי בכתיבה ואפילו אם זה משהו כה לא לירי כדברייך כמו " שניה".
אינני זקוק לתשבוחות על כתיבתי שכן אין סיכוי שאדם שאיננו בגופי בין את מה שגופי כתב.
אם כן נשאלת השאלה " מדוע אני מפרסם כאן?"
שאלה שאני די מתחבט בה ואני חושב שאעשה הרבה אנשים מאושרים בשניה שאוריד ואסיר את יצירותי מהאתר.
הסיכוי ליצירת דיון על שירה(לגבי תסריטאות לא מצאתי כאן שותפים) הוא סיכוי ששווה לתת לו לחיות,אולם ביקורת ללא הבנה של כוונת הכותב או מחשבתו הינה נבזות ומסתכם בציטוט " נו באמת " ובקשקוש לגבי החלק האחרון(אפילו אין לי כוח לעשות קופי פייטס)
כשניתחתי יצירה שלך, ניתחתי אותו לעומק ללא התיימרות שזו באמת הייתה כוונת הכותבת אלא מה הייתה הבנתי, כנראה הנובילוס הינה תכונה זרה לך( האם זה גנטי במשפחה ?)
אני מודה עייפתי.
ובעייפות זאת אסכם:
זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה..
בלי שניה אחת להתעכבות..
בלי שניה אחת לתהיה
אולי אין חזרה..
הייתי חותם ב" שלך" אולם זה יהיה כזה שקר, אז אסכם בכך שכנראה אין לנו שיח ושיג אז " איש על מחנו איש על דגלו"
מאיר פרידמן שמצונזר
נו באמת.
"כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.).
"התעכבות"? אולי עיכוב.
החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה.
[ליצירה]
ואני כל כך אהבתי את המעט הזה.
ולא. אין זאת חנופה. אמת לאמיתה.
בלי פוסט טראומה או טרום מודרנה, תגובתך שופעת חום ולהט גילוי . קארבר - ענק (רכשתי, והוא קנה אותי).
[ליצירה]
על אמת ועל מסיכות
הממ..
מאיר יקר, אף אחד לא יכול לקחת ממך את ה"אמת שלך", וגם לא למתוח עליה ביקורת או אפילו להביע לגביה דיעה, שכן, כפי שאמרת, היא חלק מהקיום הייחודי והחד פעמי שלך, שאף אחד לא יוכל אף פעם "להבין" (או להרגיש או לחוות) באמת.
נכון. אבל זה לא מה ש"ציידת חלומות" (ליאת חומסקי?) ניסתה לעשות. היא התייחס לא לאמת שלך ואפילו לא לדרך בה אתה אומר אותה, אלא, למיטב הבנתי - לבמה. כלומר, לעובדה שבחרת להביע את האמת-חסרת-המסיכות הזאת באתר שעוסק בכתיבה יצירתית, ותחת הסווג "שירה".
העניין הוא, ששירה זו אומנות. והאומנות דרכה במסיכות. אך המסיכות שהיצירה האומנותית משתמשת בהן, מטרתן בעצם להרשות לנו להסיר את המסיכות האחרות שלנו, שנוצרו משחיקה ומ"עייפות החומר" או מהצורך להגן על עצמנו -- ולגעת בנו בדרך אחרת, מזוית לא צפויה, ולהותיר בנו חותם אמיתי.
המילים וצורת ההבעה שאתה השתמשת בהן ב"שניה" הן שגרתיות וסתמיות, ולא מצליחות לעקוף את מחסומי הציניות והעייפות ובאמת לגעת. יש מבין?
(אני מקווה שאפשר להמשיך ולפתח כאן דיון ענייני, ושלא תמצא לנכון לתקוף אותי כאן כי מטרתי אינה לתקוף אותך...)
יום טוב,
כנפי שחר.
[ליצירה]
איני בא להגן על מה שכתבתי, את אשר כתבתי כתבתי.
לא הוספת כלום כנפי שחר לדיון אלא הבעת את דעתך ששירה חייבת להיות סוג אחד של אומנות שאת חושבת שהיא כזו.
כפי שכתבתי בתגובה הקודמת, השתמשתי בכל הסגנונות והסגנונות היו מסוגננות מידי ולא אמיתיות.
אני אוהב את מה שכתבתי וטוב לי עם כך ואני עדיין חושב שהתגובה של אותה " פלצנית" הייתה תגובה של פלצנית.
מאיר.
[ליצירה]
ליאת חומסקי יקרה( ואני נהנה להדגיש את שם המשפחה) עייפתי מהרדידות והחוסר הבנה שלך ושל רבים כמותך באתר זה.
את הסברי ניתן למצוא בתגובות אחרות שתקפו אותי באתר זה ואת הצביעות ניתן לראות בהשוואה לשירי "שאול מלכי" לעומת הבלדה שנכתבה כאן בידי מישהו אחר על יחסי יהונתן ודוד.
במגוון היצירות( אם בכלל ניתן לכנות אותן יצירות)שכתבתי הוכחתי שאני שולט במדיום הלירי לגווניו(כולל פרוזה ותסריטאות...דברים שרק מעטים כאן אם בכלל, מסוגלים), גם אני יכול לסחרר בליהוטטי מילים וליהוטטי מטאפורות אולם זהו שקר..שקר שרבים כאן מיטיבים לכתוב.
במחשבה הפוסטמודרנית האמת שלי איננה פחותה מהאמת שלך אולם זוהי האמת שלי. בפראפרזה על תגובתך, החוסר ליריות איננה מורידה ממה שהכותב התכוון ובמקרה הנידון הכותב התכוון לשחרר אנחה ואנחה איננה מגיעה בצורה לירית כפי שעיטוש או שיעול איננו לירי.
אמנם לא כל קובץ מילים הוא שירה ובכך חשיבתי היננה מודרנית אולם חוש הביקורת שלי הוא פוסטמודרני, מה שלא מוצא חן בעיני אינני מגיב עליו כל עוד הוא איננו פוגע בחברה סטייל שירים משיחיים ופשיסטיים, נקודה שכנראה לא חדרה לחלל שכלך,כנראה את לא הגעת לתובנה הזאת.
הגדולה בשירה איננה במשחקי מילים, חרוזים, מטאפורות, תקבולות ועוד ועוד בולשיטים שלימדו בשיעורי ספרות. לקח לי שנים לקלוט את זה ועיני נפקחו רק לאחר שקראתי את קארבר ואת בוקובסקי.
אם תקראי את סגנון הכתיבה של בוב דילן לדוגמא(מודה באשמה משוחד לגביו)את תגלי את הסלנג הדיבורי שלו, את קובץ המילים שכתבתי( והרי תתנגדי למילה שירה)השתמשתי בסגנון הדיבור בשאיפה להעביר את האמת שלי ללא מסכות.
אני לא מחפש להתריס נגד תרבות(ומהי תרבות ? משמעות פומבית המובעת בידי שיח/טקסט- קליפורד גירץ) לו הייתי מחפש להתריס נגד תרבות הייתי צריך להמציא סגנון חדש שעדין לא נשמע ונכתב אבל שנות ה50 בארה"ב הקדימו אותי במספר שנים. אני לא מחדש שכן מילה היא סופית( עייני בהסברי בשאר התגובות שתקפו אותי) אולם הקול שלי עדין לא נשמע ולא נכתב ובזאת אני כן מחדש, בלי יותר מידי התיימרות, יש את החותם והגנון שלי בכתיבה ואפילו אם זה משהו כה לא לירי כדברייך כמו " שניה".
אינני זקוק לתשבוחות על כתיבתי שכן אין סיכוי שאדם שאיננו בגופי בין את מה שגופי כתב.
אם כן נשאלת השאלה " מדוע אני מפרסם כאן?"
שאלה שאני די מתחבט בה ואני חושב שאעשה הרבה אנשים מאושרים בשניה שאוריד ואסיר את יצירותי מהאתר.
הסיכוי ליצירת דיון על שירה(לגבי תסריטאות לא מצאתי כאן שותפים) הוא סיכוי ששווה לתת לו לחיות,אולם ביקורת ללא הבנה של כוונת הכותב או מחשבתו הינה נבזות ומסתכם בציטוט " נו באמת " ובקשקוש לגבי החלק האחרון(אפילו אין לי כוח לעשות קופי פייטס)
כשניתחתי יצירה שלך, ניתחתי אותו לעומק ללא התיימרות שזו באמת הייתה כוונת הכותבת אלא מה הייתה הבנתי, כנראה הנובילוס הינה תכונה זרה לך( האם זה גנטי במשפחה ?)
אני מודה עייפתי.
ובעייפות זאת אסכם:
זה כזה עצוב שילדות האתמול ככה חלפה..
בלי שניה אחת להתעכבות..
בלי שניה אחת לתהיה
אולי אין חזרה..
הייתי חותם ב" שלך" אולם זה יהיה כזה שקר, אז אסכם בכך שכנראה אין לנו שיח ושיג אז " איש על מחנו איש על דגלו"
מאיר פרידמן שמצונזר
[ליצירה]
נו באמת.
"כזה עצוב"- זו לא שפה לירית (ואם תטען לכוונה תחילה להבאת עגה כמטאפורה או סתם כביטוי מתריס כלפי התרבות , אגיד שוב: נו באמת.).
"התעכבות"? אולי עיכוב.
החלק היחידי שכן אהבתי הוא הפרדוקס התיאוטולוגי שב"אולי אין שניה אחת לתהיה"- כאשר השורה שאחריה מבטאת את אותה תהייה שלכאורה אין זמן אליה.
[ליצירה]
אריאלה
אז את רם בן חורין את לא מכירה שזה מקובל, תכירי כעת את מאיר פרידמן שממליץ לך בחום להוציא את המקל מטאטא שתקוע לך את יודעת איפה?
זה מספיק אקדמאי ?
[ליצירה]
הסיטואציה בשיר היא לא הסיטואציה שלי...זה מתוך התבוננות בזוג בפאב ירושלמי( בלו הול)
ובאיזה שהוא שלב הבן זוג של אותו דייט פשוט המשיך והמשיך והמשיך לזבל לה בשכל...
בגלל זה השיר מסתיים ב..
חבק אותה
נשק אותה
לטף אותה
ופשוט תשתוק.
[ליצירה]
מי הוא מאיר פרידמן ?
או
מנחם, תמחוק.
ממזר פרחים:
מאיר פרידמן. זה השם.
אתם מוזמנים להכנס ליצירה "ילדה מחברון" ולטעום קצת. מי שקיבל תיאבון או לחילופין רוצה להקיא מוזמן להכנס ל"תגובות היוצרים" ולראות את העקביות של הבנאדם בגישה המגעילה, המתנשאת, שלא מוכנה לקבל ביקורת ומוכנה במזיד להשפיל ולהעליב אנשים על גבי דפי האתר.
אם בהודעות הקודמות דיברנו על ביקורת בונה, פה אני כבר מדבר על סנקציות.
רייזל:
הוא באמת העליב אותי!
אז מה אם הוא כותב מוכשר, שלא יהיה סנוב!
הבוז לכל המוכשרים יפי הנפש הסנובים המתנשאים הגושניקים הפולנים והמעליבים !
(סליחה מראש לכל הפולנים)
איפכא מסתברא:
אין ספק,
נדרשת כאן סנקציה חדה, מהירה וברורה
מנחם!!!
יש סיבה שאות הקלון הזו עודנה שורדת ובועטת במרחבי אוטסטרדת המדע? אני קורא אותך לסדר ומייד!!!
מחובתך לסתום כאן פיות.
אני לא ציני בכלל. יש לי תחושת קבס מהבללללללללללעעעע הזה.
אדנית:
אני לא חושבת שהפורום אמור לשמש תחליף לבמה ציבורית לסקילת אנשים, כך שאני מציעה להפסיק את זה כאן.
מאידך, אני מסכימה עם ממזר שלאלימות מילולית מכל סוג שהוא אין מקום בקרב צורתנו. אין שום סיבה שתפוח רקוב אחד יגרום לאחרים להרגיש לא נעים.
אודיה(פיצקית):
לצערי הפתרון ההוגן והיעיל היחיד הוא להתעלם ממנו.
ואז יש שתי אופציות-
אופציה הראשונה היא אופציית פון דה לה מרטה. פון דה לה מרטה הוא קשקשן לא קטן שהיה גם הוא מופיע פה ואומר שטויות ברמה כזו או אחרת על יצירות ועל יוצרים. בהתחלה כולם כעסו עליו והעירו לו והתדיינו סביב הדילמה שהוא, ואח"כ התעלמו והוא כבר איננו איתנו, למרות שאף אחד לא הבטיח לנו שהוא לא ישוב.
האופציה השניה היא אופציית שמואל ירושלמי, שגם סביבו היו פולמוסים אינספור ודיונים וצעקות ונזיפות וכו'. גם ממנו התעלמנו, והוא לא נעלם מעל גלי האתר. אבל מספיק להכנס לרשימת היצירות האחרונות ולראות כמה אנשים מבקרים ביצירות שלו לעומת ביצירות של אחרים. צריך פשוט להתעלם.
נכון, מאיר פרידמן הוא מקרה קיצוני יותר משתי הדמויות שהזכרתי פה, ולטעמי הוא חצה קצת יותר קוים אדומים מאשר אותם שני-בעלי-שעות-פנאי-רבות-ומיותרות שהוזכרו לעיל. אבל הפתרון הוא התעלמות, התעלמות ושוב התעלמות. ולא רק מילולית, אלא גם בינינו לבין עצמנו. תעשו טובה לעצמכם ואל תקראו את היצירות שלו ואת התגובות שלו. זהו.
אדנית:
אודיה, אלימות מכל סוג שהיא צריך להוקיע. כולל אלימות מילולית בעולם ווירטואלי.
תופעות חברתיות מגונות חייבות להיות מוצאות אל מחוץ למחנה. זה לא קשור בכלל למישהו ספציפי אלא לאווירה. וכן, היו פה בחורים ובחורה אלימים בעבר, אבל אני עוד לא ראיתי התנפלויות שיטתיות על יוצרים ספציפיים.
אני מניחה שהכוונה של ממזר הייתה לאתר, ולא לאדם, כי ממזר מבקר פה פעם ב... ובהחלט לא יקשה עליו להתעלם, אבל רוב התופעות המזיקות קורות בגלל שאנשים שותקים. אני לא חושבת שלשתוק כשאנשים אחרים נפגעים זאת אפשרות מתקבלת על הדעת.
ממזר פרחים:
אם לצרף את אודיה ואת אדנית- אני מציע שאנשים יכתבו את דעתם למאיר במסרימישים או בשרשור ב"ילדה מחברון" כדי שיבין למה מאותו רגע הם מתעלמים מהיצירות והתגובות שלו.
למען יראו וייראו.
מאיר פרידמן:
"...אני רואה כמה אנשים שיודעים להדפיס בחדר הזה אבל
אני לא רואה אף משורר
אני לא מופתע
חייבים להיות מאוהבים כדי לכתוב שירה
ואתם לא יודעים מה זה להיות מאוהב
זאת הצרה שלכם
תביאו לי קצת מהדבר הזה
כן ככה בלי קרח
ככה זה טוב זה מצוין
אז בואו נתחיל בהצגה
אני יודע מה אמרתי אבל אני אשתה רק אחת
כן זה טוב
או קיי בואו נגמור עם זה כבר
רק שאחר כך אף אחד לא יעמוד קרוב
לחלון פתוח."
אתם לא יודעים מה זאת אהבה(ערב עם צ'ארלס בוקובסקי)/ריימונד
קארבר
תרגם: עוזי ויל
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
זה לא תסריט וזה לא מחזה...זה אולי שירה.
קדימה להתעורר...
[ליצירה]
[ליצירה]
תמי ממי יקרה...
תמיד את מוזמנת להיות וריד במוח שלי ואף האישה שתעגל לי את הפינות..אולם הציטוטים הללו זה לאלה שיצרו כעת את האגדה והמיתוס שקוראים לו מאיר פרידמן...
איפה הייתי בלעדיהם?
סתם עוד כותב...הרי אם מבקרים אותך ומתעצבנים עלייך, סימן שאמרת משהו(לא בהכרח הכול..אולם משהו..) נכון !
באיזושהי דרך מוזרה ומעוותת אני חייב להודות להם ואכן הודתי להם ביצירה הזו שמשום מה צונזרה...ומענין למה?
האם גם פה קיללתי...או השתמשתי במילים לא נאותות?
בכל מקרה ובקיייצצצצצצצצררררררררר
אני ממליץ לך לבקר בתרגום שכתבתי לשיר של בוב דילן
" אלוהים לצידנו"...
ומתי כבר מנחם ימחוק את היצירה ואת התגובות...חסר לי שעשוע..
שלך
מאיר.
נ.ב
מה יצא בסוף בבדיקות?
[ליצירה]
הרבה זמן לא צחקתי כפי שאתה הצלחת להצחיק אותי...
תודה לאל שיש גלובאליזציה וקפיטליסטיות למרות שיש עוד הרבה מה לתקן בכלכלה הקפיטליסטית שלנו.
אבל היי...איש באמונתו יחיה,רק מענין אותי מה המודל שלך, קובה? צפון קוריאה? או אולי סין הקפיטליסטית???
תודה לאל שיש דולר ועליו שם אלוהים.
מבחינת שירה יש כאן רטרו יפה לשנות ה30 וה40 רק צרמה לי העובדה שלא הוספת את השיר הנודע
" רוסיה אמנו סטאלין אבינו...הלוואי והיינו יתומים.."
שלך בהומור משובח עוקצני ובשאיפה לשנון
בורגני ואיש פרטי
[ליצירה]
אומנות מופשטת ואוונגרדית לעומת הפלסטיות והפלסטקיות של העולם התעשייתי ומיירב הכותבים כאן..???
היתכן אישי הצעיר והבכור בשנים ורוח??
הלזאת התכוון המשורר??
כי אם כן...השיר הזה צריך להיכנס לבחינות הבגרות בספרות...:))
תגובות