לש. היקרה שלי
אי שם במדבר
פזורים יהלומים בודדים
ברק אטום ואור נשבר
יהלומים אבודים.
כסודות נלחשים
נסתרים בחול הצורב
יהלומים קשים
קשים עד כאב.
באצבעות חשופות
מעל ניצוצות חתומים
להסיר אט אט קליפות
ולפעמים
(רגע חסד
ידיים רכות על פני
ועינייך יהלומים צוחקים
עד הרגע הבא -
שוב סופה מתפרצת
אין איש להבין את כאבֵך
אני רק מחבקת
ובינתיים - )
ממשיכה ללטש בדממה
לחפש מבט
לנשוך את שפתיי
ללקט יהלומים בשממה
עד יבקע זהרֵך. עד
שאוּלי.
תגובות