איזה יופי העברת רעיון שניראה פשוט אך כמו כל דבר שעושים החיים תמיד יש לו כמה רבדים והצלחת להציג את הרעיון שכולם מתעסקים בו מהרובד היומיומי דרך רובד עמוק יותר שכאילו קרוב יותר למקור התחושה
ממש קיימת פסוק
הווי ממעט בדיבורו ומרבה בעניינו
[ליצירה]
איזה יופי העברת רעיון שניראה פשוט אך כמו כל דבר שעושים החיים תמיד יש לו כמה רבדים והצלחת להציג את הרעיון שכולם מתעסקים בו מהרובד היומיומי דרך רובד עמוק יותר שכאילו קרוב יותר למקור התחושה
ממש קיימת פסוק
הווי ממעט בדיבורו ומרבה בעניינו
[ליצירה]
ממממממ...מצלצל כמו משהו מוכר...עולה מן האוב.
העלית בי זיכרון ישן שכבר כמעט הלך לארץ נשייה. תודה. הוא אחד מאלה שאסור לשכוח, על תקן "חטאי נגדי תמיד".
[ליצירה]
אני מזהה רגשות כל כך מוכרים... אם יש איזה סיפור רקע שהוליד את השיר, אני מאחלת לך שתקומי ותחזרי לחיים. אף אדם בעולם אינו רשאי ליטול ממך את חייך
[ליצירה]
לראשונה הבנתי דברים שלא הבנתי שנים- אלו הקשורים למתמטיקה, ולא כי לא ידעתי מתמטיקה. ידעתי לפתור את התרגילים, 5 יח"ל בכל זאת. אבל אף פעם לא הבנתי מה היא הרוח השוכנת בתוך התחום הזה. תעשה חסד לילדי ישראל ולך ללמד אותם מתמטיקה.
[ליצירה]
בס"ד
אתה מאתגר את השפה העברית, ומאלף אותה לשימושך. התוצאות לא מאחרות לבוא. כתיבתך תמה, מתומצתת, בעלת ביטוי וצורה. אהבתי.
שוב ישוב, כך הבטיחו לנו.
"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". בנים באשר הם, ואב באשר הוא.
[ליצירה]
ברוך שובך!
משקל השיר חביב עלי,
וכן גם המילים,
אך כוונת השיר
נסתרה מבינתי
שלא באשמתך.
על כן הואל נא בטובך
לגלות את צפון ליבך,
הסבר כוונתך למתקשים
בפעם העשרים
[ליצירה]
הישר לאהודות...
הראי"ה כתב על כך שהסיבה לבלבול בין האני האמיתי ל"שלי" הוא בשל חטא קדמון: חטא האדם הראשון וחטא הארץ וכו':
"ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו.
חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת אַיֶךָּ, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר.
חטא ישראל, זה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב.
חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות.
...וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל "
אוה"ק ג עמ' קמ'
תגובות