בְּשׁוּק הַתִּקְוָה
בְּנוֹת הַעִיר יוֹצְאוֹת לִשְׁאוֹב
מִפִּלְגֵי הַרוּחַ הַנוֹבְעִים
מִדוּכָנֵי הַאֲנָשִׁים.

לִי כְּתַיָיר לֹא נוֹתַר
אֶלָא לְהַצְמִיד עַקֵב לְבּוֹהֶן
בְּהֹלְכִי עַל חֶבֶל מִילוֹתַּי:
"הטי נא כדך ואשתה...
הטי... כדך... אשתה.."

הַטִי  שְׁתֵה  ?

וְעַל עֵין הַמָיִם
אַנִי פּוֹרֵשׂ אָז בַּבוּאַת חִיוּךְ רַחָב:
אֶשְׁתֶּה, אֶשְׁתֶּה.

אוֹמְרִים לַשׁוּק אֵין מָקוֹם
עַל מַדָף הַסְפָרִים
אַנִי אוֹמֵר יֶש הַרְבֵּה
תִּקְוָה.