בעמדךָ על המשמר
לספוג חרון הרוח והמים
המצליף על גבך
כמגלב על גב החייב את הארבעים
פן ינגוס בחול הבוער
שלא צונן ממוסר הליל
דרשתיךָ.
וכספינה טרופה
הטלטלתי אנה ואנה
נתון ככדור בדולח
לאותם הלכי נפש עוקבים
החתומים על צווארךָ
ובכפי- רטייה
ארוזה בשירי חיבתי.
וכמלוא נימה יפריד בינינו
שאון קולו עוקר הרים
מידת הדין, שומר, מציל
וידעתי, לא יגלידו פצעי מדויךָ
כל עוד מהדהד כרעם
קול שאגתו:
"אסור לשחות לעבר
השובר."
תגובות