ואלה תולדות
חיי הבדידות,
אלה קורות
הזמן העומד מלכת,
חיים חסרי משמעות.
חיים ללא תקוה.
חיים שאינם חיים.
חיים הגרועים ממות.
האם משמעות הזמן
בהכרה שיש קץ לחדלון?
האם התקוה
ביציאה העתידית מהמיצר?
ושמא יש נקודה עצמית
שכרגע נעלמה מאיתי?
שמא מבטי צר מהכיל
הסתרי י-ה?
ודאי,
כן הדבר!
תגובות