בפעם האחרונה שראיתי אותך זוהרת באלול
עוד לא היית
איתי היום אנחנו במגרש כדורגל שחקנים
בועטים, ישר מתוך הבטן
מרופדת בתפוחים שלי אני
מלא ממתקים. (גם את לפעמים)
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וואו... אהבתי ולדעתי אם הייתי מקבלת ניתוח של השיר הייתי נהינת אפילו יותר... משהו מיסתורי ומתוק... [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אשמח להסבר! [ליצירה]
- [ליצירה] רק נסיון... קצת התקשתי עם סידור השורות, אבל אני מבין שיש כאן כוונה... יש לי רצון נסתר (כבר לא) לקשר אותו לגמרי לאלול וראש השנה ולשנה. אולי זו הכוונה? "היום הרת עולם" על כן - "עוד לא היית" אפשר להמשיך שורה ואז אין הכוונה לא היית בכלל, אלא "איתי" את נולדת מחדש. כמו כל תהליך הולדה בעולמנו הוא פוגם בזהר 'הנשמה' בירידה למגרש הכדור-רגל הפראי. ה"בועטים" הם אותם כוחות מתפרצים ממנו (הזכיר לי שופר) מהבטן; בה חבויה גם נקודה פנימית טובה מרופדת תפוחים (בועטים את התפוחים?) הדובר בשיר מצד אחד משמש זרועה ל(שכינה?) להוציא את כחותיו שלו לפועל, כשלמעשה בלעדיה הוא לא יכול לבעוט, והיא בלעדיו חסרת ביטוי וקיום. אולי קצת הלכתי רחוק בניתוח השיר, תודו לפחות שזה היה נסיון יפה .. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. [מעורר קנאה. וטוב שכך, שהרי קנאת יוצרים...] [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט כותרת היצירה והאזכור של שחקני הכדורגל - יצר אצלי סחף אסוציאטיבי לכיוונו של אולי גדול שדרני הכדורגל- זוהיר בהלול, והעברית ההשייקספירית המקסימה שלו. אפשר להיות פשטן ולהגיד שהקטע מתאר בצורה מתוחכמת את 3 האהבות הגדולות של ההמון הלבנטיני- כדורגל, דת ונשים. אבל אני חושב שזה הרבה מעבר כאן, עולם הכדורגל ושרשרת ההקשרים והסמלים שמקיפים אותו, הוא פיוטי,קסום ,מיסטי ומלא חיים. וכמו שציינתי קודם לגבי דת והמושג הפשוט של אלוהים - ההמון סוגד לו, והאינלקטואלים בזים לו. הבעיה היחידה שנכנסת לאידיליה הקסומה שתיארתי היא הצלע השלישית במשולש (או השניה..) עולם הכדורגל תמיד יתפס בעיני נשים כאוסף של טקסים פגאניים שמשלב בתוכו גברתנים ניאדרטליים שעירים וחסרי חן(דיויד בקהאם לא קשור פה,נשמור את זה לפוסט אחר). פה נכנס הקונפליקט. זכר שישלוף מעולם הדימויים שלו אסוציאציה כלשהי שקשורה לכדורגל- במקרה הטוב(כמו כאן) יתפס כמסתורי. הבעיה היא שאין כמעט מערכת סמלים אחרת בנמצא (הספרות העממית/קלאסית בדור האינטרנט היא פאסה) שמצליחה ללכוד בצורה כ"כ מוצלחת את החמקמקות של ההויה האנושית. וזה ביטוי נוסף לתהום הפעורה וחוסר ההבנה המובנה שבין יצורי נוגה ומאדים. ובחזרה לקטע, תמשיך ככה מנחם, מעורפל זה טוב. יחי הטשטוש המאחד! [ליצירה]
- [ליצירה] זה נקרא לי כמו שיר לנמענת אישה אהובה שנמצאת בהריון ובעיטות הכדורגל בבטן הצחיקו אותי:) שילוב מתעתע של בעיטה במגרש ובעיטה בבטן:) ואולי רק מדמיוני? נהניתי לקרוא אמילי [ליצירה]
- [ליצירה] חיכך ממתקים:) ללא ספק. מתוק מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] ועוד משהו יפה השימוש החכם בארמז מתוך שיר השירים "רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני..." שהפך בשיר ל- "בועטים, ישר מתוך הבטן מרופדת בתפוחים שלי ..." [ליצירה]
- [ליצירה] . [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד נהניתי לקרוא [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד צדת יפה את הרגע הזה [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים לבד זה פתרון, ולפעמים אפילו, הוא הפתרון הנכון. סוערה, סיפור נחמד... [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה, למרות שבדרך כלל כאשר מנסים לקחת מטאפורה וללכת איתה לאורך כל הדרך אז מחליקים בסיבובים וזה לא יוצא כל כך. כנראה שאנחנו דומים מדי למילים ולכן זה לא כך כך מסתדר... [ליצירה]
- [ליצירה] אחת, זה יפה. הקטע ארוך מספיק על מנת ש'יהיה' מה לקרוא ולא רק למסור לנו בקיצור את הפואנטה (כמו שלפעמים אני עושה לבדיחות ולא מבין למה אנשים לא צוחקים) את עושה את זה טוב כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נשמע לי מצוין למרות שלא הבנתי לגמרי את העיקרא אבל קפצתי איתך מגג לגג על המקף הזעיר(א) תמיד מעניין לקרוא אותך... [ליצירה]
- [ליצירה] נכון. צריך להיות "שבאות". תודה, הלך [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] על הצב המת אני לא יודע אם סיפרת אבל על זה שהיא אומרת שכל הוויתך היא צב קטן שיכור, סיפרת גם סיפרת. ולי זה עשה רק טוב הנה לינק [ליצירה]
תגובות