[ליצירה]
פשוט
כותרת היצירה והאזכור של שחקני הכדורגל - יצר אצלי סחף אסוציאטיבי לכיוונו של אולי גדול שדרני הכדורגל- זוהיר בהלול, והעברית ההשייקספירית המקסימה שלו.
אפשר להיות פשטן ולהגיד שהקטע מתאר בצורה מתוחכמת את 3 האהבות הגדולות של ההמון הלבנטיני- כדורגל, דת ונשים.
אבל אני חושב שזה הרבה מעבר כאן,
עולם הכדורגל ושרשרת ההקשרים והסמלים שמקיפים אותו, הוא פיוטי,קסום ,מיסטי ומלא חיים. וכמו שציינתי קודם לגבי דת והמושג הפשוט של אלוהים - ההמון סוגד לו, והאינלקטואלים בזים לו.
הבעיה היחידה שנכנסת לאידיליה הקסומה שתיארתי היא הצלע השלישית במשולש (או השניה..) עולם הכדורגל תמיד יתפס בעיני נשים כאוסף של טקסים פגאניים שמשלב בתוכו גברתנים ניאדרטליים שעירים וחסרי חן(דיויד בקהאם לא קשור פה,נשמור את זה לפוסט אחר).
פה נכנס הקונפליקט.
זכר שישלוף מעולם הדימויים שלו אסוציאציה כלשהי שקשורה לכדורגל- במקרה הטוב(כמו כאן) יתפס כמסתורי.
הבעיה היא שאין כמעט מערכת סמלים אחרת בנמצא (הספרות העממית/קלאסית בדור האינטרנט היא פאסה) שמצליחה ללכוד בצורה כ"כ מוצלחת את החמקמקות של ההויה האנושית.
וזה ביטוי נוסף לתהום הפעורה וחוסר ההבנה המובנה שבין יצורי נוגה ומאדים.
ובחזרה לקטע,
תמשיך ככה מנחם,
מעורפל זה טוב.
יחי הטשטוש המאחד!