Heaven is somewhere out there, but you are too afraid to seek
לביא זוהר
-
"כשרוני בפוטנציה, לא משקיע מספיק"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] Heaven is somewere inside, we are out there, afraid to come in. [ליצירה]
- [ליצירה] הציור מאוד יפה. (אתה כל פעם מצדיק את המנוי...) [ליצירה]
- [ליצירה] מדהיייייייייייייייייים!!!!!!!!!!!!!!!!! רק הרצפה קצת עקומה... [ליצירה]
- [ליצירה] חשבתי על עובר שלא רוצה לצאת החוצה. זה מדהים. ציור טוב מאוד. איזה כיף לך שיש לך דמיון, אני אף פעם לא יודעת מה לצייר. [ליצירה]
- [ליצירה] אין לי מושג מהי המשמעות, אבל הכתיבה נפלאה. שני הבתים הראשונים ממש זורמים טוב, עם חלוקה נכונה. הבית האחרון פחות תופס. יש איזה שהיא מלנכוליות שקטה בשיר ("נוגעים ולא נוגעים ברוח") שאני אוהב. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה חשוב, מה יותר? שיר יפה. שלושת הבתים האחרונים יותר, שלושת הראשונים פחות. אבל בכלליות, שיר טוב. מעורר הזדהות מצידי, יש לציין (: [ליצירה]
- [ליצירה] Fantastic. You think I am amazingly talented?! look in the mirror, see a real talented young person :) (just going thru your works, i have to admit i havnt seen most of them) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שאני קצת מכיר את ההרגשה הזאת.. חריזה מצויינת, משפטים קולעים. אהבתי, במיוחד את הבית השלישי. [ליצירה]
- [ליצירה] ישו? [ליצירה]
- [ליצירה] פואמה יפה, את מוכשרת. ספר יהיה נחמד, אבל אני חושב שאפילו יותר נחמד מזה יהיה לקרוא עוד יצירות שלך, שלא ממש העלית.. [לא שזה סותר, כמובן] לביא. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אנסה להסביר לך, למרות שזה הורס את ההבנה העצמית של כל אחד + זה ישמע פלצני להפליא. קודם כל ניתוח קצר. האישה הזקנה (כן זו אישה) נזכרת בזמן מוקדם יותר בחייה. בית הקולנוע לא נמצא באמת מאחוריה, כפי שאפשר לראות ע"י ההפרדה של ה"הילה" שמסביב לראשה. בזיכרון יש בית קולנוע, ובו סרט קלאסי ישן עם זוג אוהבים מתנשקים. סוף ניתוח. הרעיון. או שהיא נזכרת בזמנים בהם היתה הולכת לקולנוע - כנראה עם אהובה, כפי שאפשר ללמוד מהסרט. נזכרת בימי החיזורים והאהבה בצעירותה. אם זה הרעיון, אז זוהי בעצם נוסטלגיה שמעוררת חיוך ועצב במידה שווה, וקצת מלנכוליה. אבל יתכן, שהאשה הזקנה הזו היא השחקנית בסרט. אם זהו הרעיון, זהו מבט מעט מפוכח על היופי האנושי, למרות שגם מעט מנחם. פעם היא הייתה יפה ונערצת, ועתה היא זקנה כמו שקורה לכולם. מצד שני, יכול להיות שהיא נזכרת בזה לא כהשוואה למצבה הנוכחי, אלא בסיפוק, שהיא הספיקה לנצל את ימי הזוהר שלה. ויכול להיות שהענין הוא בכלל אחר, אבל זה מה שעלה במוחי כשאני ציירתי את זה. אתה מבין, רובינהוד יקר וצעיר שלי, הרעיון מתפתח תוך כדי העבודה, ולא לפניה (לרוב). עזר? [ליצירה]
- [ליצירה] שם בדוי, צר לי להגיד זאת, אבל אני לא מסכים עם הביקורת שלך. עם אף לא אחת מהנקודות. אבל איש איש ומחשבתו הוא, ואיש איש ופירושו הוא, הלא כן (: ? [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אוהב את הרעיון, למרות שאני עדיין לא בטוח מה בדיוק רציתי לומר, כי אני בעצמי מנתח את זה לפחות בשתי דרכים. תודה על התגובה (: [ליצירה]
- [ליצירה] מקנא קלות אהבתי. טכניקה מעולה, ועניין שהוא מעבר להעתקת מציאות נטו, גם אם ריאליסטי להפליא. מעולה. [ליצירה]
תגובות