איך זה שהן נעצרות מעצמן
ואני צועק להן "עכשיו, כי זה הזמן" והן
בשלהן.
איך זה שאני כל כך רוצה, מרגיש ברגע שלפני
ומבקש מהן "בבקשה, עוד מעט יעבור הזמן"
והן ממאנות.
את מבינה, אהובה, אני תקוע פה.
שי דוידס
-
"שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם." (באשו)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה:) [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. צירוף התיאורים לכוונה. מושלם. אולם, יש ההרגשה שהשורה הראשונה עומדת מאליה, כאילו נכתבה כהתחלה ומשם השאר נוצר. האם יכול לוותר על שורה זו לטובת שיר אחר? כדאי. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] לגברת מכאן, שלומות! כבר מזמן עברנו את פרוייד והתסביכים המיניים שלו. אין הפרשנות כאן מינית אלא יש לשאול מה הנחש מסמל עבור החולם. [ליצירה]
- [ליצירה] שירי מילס, פירטי אותם [ליצירה]
- [ליצירה] מסכים עם ליתוש בעיקר בגלל השתיים האחרונות ועוד, השורה "איני מבינה כל כך הרבה"- לא מוסיפה הרבה לכן נסי בלעדיה. חוצמיזה: מרגש וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהב גם את זו. מתחבר. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה, אחד התרגומים המוצלחים ביותר שלך. הנאה צרופה! [ליצירה]
- [ליצירה] דמעותייך, רסיסים קטנים של רגש נקוו לשלולית קטנה ומבהיקה. בדילוגיי על שלוליות לא רציתי לנפץ את בבואת הקשת בענן. ופסחתי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואי.. מצמרר... [ליצירה]
תגובות