זה שיר ראשון שנכתב מאז נסעת.
אמרתי לך שהמסע
בחלקו, הוא גם שלי.
ואני מדבר על בדידות.
שקוּפית, ועוד אחת
ובצידה שׂפה, מעוקלת, מעוגלת לכדי
חיוך קל. פנימי. אומר
קח מקל
ושא צידה
הרם רגל ואז
העבר משקל אל צד שני.-- הנח. פה! נקודת
איזון קטנה.
והיכן ההתקדמות?
רחוק רחוק
כמה שיותר קרוב.
תגובות