"...בעומק יותר, שורש הזכר הוא בחינת אין סוף, איש הוא אין סוף. שורש הנקבה היא בחינת אין תחילה. אין סוף הוא בדווקא."

********************************************************* 

הוא רצה לומר לה, אבל הוא לא ידע איך, המידע התאבך בראשו ללא סדר ותבנית, לא הייתה בידו שום אפשרות לערוך את הדברים, להבין אותם באמת.

הוא המשיך הלאה כמו שהוא כבר רגיל, מקווה כמו תמיד שכשייאסף מידע ל מידע, ערפל אל ערפל- הדברים יהיו מוכרחים להתבהר.

ממשיך בנהיגה חסרת הזהירות משהו, יד אחת על ההגה, עיניים נודדות,  מרשה לעצמו נהיגה מהירה מידי, חסרת עכבות ומעצורים, כרגיל.

מצד שמאל עובר את עמק הצבאים, שני צבאים לועסים עשב התבוננו בכביש הסואן, ראשם מוטה, מבטם אדיש אם כי מוכן לכל הפתעה שלא תבוא.   נראה שאצלם אין זמן, אין קץ, אפילו לא ראשית. 

***

ראשית, הכל התחיל מהרגע שבו היא אמרה שהוא מוכרח להחליט, שאי אפשר להמשיך כך יותר, "כל הזרימה הזו מטעה אותך- אין באמת דבר כזה- זרימה, דברים נראים כנעים בתוך זרם, זו בעצם התרחקות" הוא ידע שהיא צודקת.

בתחילה כל דבר  הוא התקרבות, עד שהעניינים מתחילים "לזרום", המחשבה כבר לא ממוקדת, ומסלול ההתרחקות כבר נקבע מראש, אין איך לברוח מזה.  

***                                   

אלעד, כמה שהוא חכם, כמה מידע יכול להכיל מח אחד?

 בילדותו קרא כל ספר שהיה בהישג ידו, הסקרנות שבו פרצה כל גבול אפשרי, הוא שאל שאלות ללא הרף, בתחילה הצטער כשלא ענו לו, בהמשך חשב ששאלות צריך לשמור ולא לפזר לרוח, בסוף השאלות שקעו עמוק עמוק בתוכו, פחות הציקו.

הוא קרא כל ספר שהגיע לידיו, בלי צנזורה, בלי ביקורת- הוא כבר למד לקבל את העולם כמו שהוא.

על ידי הספרים הוא ברח מכל האנשים, ממפגשים, אין אפשרות להיפגש בלי להתערער, ואלעד רצה כל כך את אותה היציבות המיוחלת, הוא ייחל למקום משלו.

פתח לעולם הוא השאיר, פתח סגור ברובו, אך עדין פתח, כל שבוע הוא היה משחק כדורגל עם ילדיי השכונה, הוא רץ ותקף, נפל ונחבל, נלחם כמו על חייו- במגרש אלעד היה שחקן של ממש.

חכמה. לחכמה אין גבולות.

***

 אלעד החליט לנסות את אותה ישיבה, עוד אבן בדרך שצריך לבדוק אם לסקל או להרים, ומוטב שתהיה סיבה להרים, דפק ליבו.  

הוא נבלע, נשאב עמוק עד אימה, עמוק עד כאב, הוא לא יכל להכיל יותר, הוא היה צריך מקום להקרין אליו את האור הבראשיתי, הוא היה חייב מטרה, תבנית, מוחש.

*** 

הבריחה הייתה בלתי נמנעת, אדם לא יכול לשאת מעבר ליכולתו, הוא עזב, אולי זו בעצם הייתה רק הפסקה. 

חבריו הספרים כבר לא עינינו אותו, קסמם הישן פג, נראו הם לו כמכזבים, כצופני שקר. אלעד פנה לעיסוקים חדשים, משהו מסגנון משחקיי הכדורגל, הוא מצא עבודה זמנית, השקיע את כל כולו בה, נראה שזה דרש ממנו הרבה יותר אנרגיה ממה שצפה, הרבה יותר ממשחקי הכדורגל.  

הפסקות בין משמרות הוא בילה בשינה, הו, כמה שינה, נראה כאילו הוא עוד יישן לעולם.

***

"חוקיי טבע הם חוקיי טבע, לא משנה אם אתה יודע אותם או לא. פעם חשבתי שחוסר ידיעה פוטרת מההשלכות, למשל,אם לא ידעתי שמסוכן להיחשף לקרינת השמש, אמלט מהרס העור והתפתחות של סרטן ע"י מענה צודק בהחלט של "באמת לא ידעתי שזה מסוכן, להבא אני אזהר..." וכנ"ל אם אני מאוד אוהב לאכול אוכל בריא ומזין, אף אם אני לא יודע מהם רכיביו, ברזל וויטמינים לרוב יועברו ישירות לדמי. נראה שהידע אינו משפיע כהוא זה על המהלכים הטבעיים." חשב אלעד לעצמו.

***

כשהיא נכנסה לחייו, היא נראתה לו מעבר לכל מציאות מוכרת, איתה המהלכים לא עבדו כמו שהוא רגיל, היא מיאנה לתהליך של צבירה, היא מיאנה להיות חלקיק מתוך אותה הזרימה, ואפילו יותר מחלקיק.

היא הייתה בשבילו כמו בישיבה, אבן שואבת בעוצמה מרתיעה, צופנת יותר מידי סוד, יותר מידי אמת, הוא ידע שמולה הוא חייב לשרוד. 

***

"אלעד, אני חושבת שיהיה לך טוב לחזור לישיבה, אבל תעשה לי טובה, תיזהר, תקשיב לעצמך, אל תרוץ,  תעשה הכל בהדרגה" כך היא אמרה.

 ***********************************************

"שואלים, למה בוחרים את הכינוי אין סוף, ולא אין לו תחילה. מפני שכשאמרת רק אין סוף אז אפשר להניח שתחילה יש לו... אפילו אין סוף שלפני הצמצום, יש לו תחילה, תחילה זה המאור, האור היוצא מן המאור, לגביי שורש הכלים, אין תחילה, ולגביי האור, אור אין סוף, זה שעתיד להיות אור ישר, כמו אור הקו וחוט שחודר כמו קרן לתוך נקודת הצמצום, אין לו סוף, אבל יש לו תחילה, אז אם כן, יש מדרגה יותר גבוהה, שאין תחילה."