בשעה מאוחרת
של ערב ראש חודש
חודש האביב
חודש החירות:
שקט עוטף אותי
דממת הליל מכסה בעדי
ורק המחשבות
בתוך תוכי
גועשות
ומנוח אינן נותנות
וכדרכי, מקדימה תרופה למכה
יושבת על הספה
עם נשקי החזק מכולם:
דף ועיפרון
ורושמת ומוחקת
כותבת ומתחרטת
את אשר על מצפוני מעיק
ואת ליבי מרטיט
לפתע, כל החוטים מתחברים
ופתרונות חדשים מסתמנים
ועד אליי חיש מגיעים
האין זה נס!?
את השברים לאסוף
ולחירות פנימית להגיע סוף סוף!?
תגובות