ושוב מגיע הקיץ
והשמש שבה, מלטפת
ופצעי מלחמתי מגלידים
וזיכרונות נכאים נשכחים
ובכל בוקר שמאיר
על נשמתי
בשלל גוונים,
מודה אני
לא-ל שמחת גילי
על שברא
את השכחה
כי אלמלא היא
לא הייתי יכולה
להמשיך לחייך
לשוב ולהתרגש
ולפסוע בדרך חתחתים זו
חורף חיי תם
וליבי
עדיין איתן
לקחים רבים
הוא הפיק
אך עדיין יש בו
אהבה נצחית
וכשיגיע הזמן
היא תשוב לבעור
באש אלמוות
ונשמתי תזרח
בשחרו של יום חדש!
תגובות